מדיאה (2005)

האישה בלב זירת ההתרחשות...

"רוצו לראות את מדיאה בתיאטרון גשר! מדיאה בכיכובה של דודינה זו פשוט פנינה! המלצה חמה שלנו!"

גלי צה"ל

"ה-אירוע של עולם התיאטרון הישראלי! אין כמו דודינה ברפרטואר הרגשי המבריק, הכי היא מלכה במיצויו של הרגע החי. הבמאית לנה קריינדלין היא התגלית הבאה ומעוררת ההשתאות של גשר. פלא שקורה פעם בכמה שנים!"

זמן תל אביב

"תיאטרון משובח ונדיר. אל תחמיצו!מעטות מדי הן הפעמים בהן בתוך החושך הגדול של אולם התיאטרון מצליח משחק החיים שעל הבמה לגעת בדיוק כה רב, לכוון ולפגוע הישר אל תוך נימי הנפש ולהאיר במאור גדול את הפגמים, הכשלים והיופי האיום של הבריאה האנושית. מעטות מדי הן הפעמים בהן מטלטלת ההתרחשות על הבמה עד כדי כך, שמרגע אור במה ראשון ועד אור אחרית שמסמן למחיאות הכפיים, אובדת לחלוטין תחושת הזמן והמרחב ואין בעולם דבר מלבדך ומלבד המתרחש לפניך על הבמה. הפקות כאלה הן הסיבה להמשך קיומה של אמנות התיאטרון מאז ועד עולם."

Ynet

"יבגניה דודינה שחקנית מדהימה, היה שווה לחכות לה שבעה חודשים. אנחנו נרוץ בהמונינו."

אודטה

"יבגניה דודינה נפלאה. אין מילה אחרת. היא מתפוצצת מנוכחות, מלאת עוצמה, ניואנסים ומיומנות. היא מלהטטת עם מבנה הבמה המיוחד... השערות סומרות והנשימה נעתקת."

טיים אאוט

"יבגניה דודינה מעניקה לדמות המיתית של מדיאה חזות מודרנית מפתיעה של אישה צינית, חריפה ומרירה, ומדגישה את המסרים הפמיניסטיים שלה."

ידיעות אחרונות

"יבגניה דודינה מפגינה את מכלול כישוריה הנפלאים כמדיאה בווירטואוזיות של משחק. היא מגלמת את כל התגובות הרגשיות האפשריות למעשיה שלה בשלבי התכנון, בשעת הביצוע ואחר הביצוע. היא מראה לנו כל תג ותו של רגש אפשרי, ואי אפשר שלא להשתאות על היכולת הפיזית והמנטלית שלה בעשותה כן. הישג של משחק מוחצן ומעובד היטב. אירוע בעל חשיבות לדרך ולתפיסה האמנותיים של התיאטרון הישראלי. מדיאה של תיאטרון גשר היא בעיניי הצגה שיש בה יופי קר מאוד, שלא הייתי מוותר על הזכות לראות אותה"

הבמה

"יבגניה דודינה יוצקת לתוך דמותה של מדיאה סערת רגשות עוצרת נשימה. היא מעניקה מפגן משחק יוצא דופן, וניתן להבין מדוע בחרה הנהלת תיאטרון גשר להמתין שמונה חודשים מאז פציעתה בהצגות קדם הבכורה, ולחזור ולהעלות שוב את המחזה רק עם שובה לבמה."

מקור ראשון

"יבגניה דודינה המעולה מגלמת את דמותה של מדיאה בתיאטרליות, במחוות גדולות וביכולת משחק מדהימה."

עולם האישה

"יש לנו שחקנית נפלאה, שיוצרת על הבמה תחושה של גדולה טרגית מסוג שהוא נדיר על בימותינו: יבגניה דודינה. היא מצליחה להעביר ריגושים עמוקים, שהם תוצאה של משחק שמקורו בעולם אחר."

מעריב

מי יכול לנחש את תוצאותיו של הייאוש הנורא, של אובדן הכבוד, מה קורה כשמכבים את אור התקווה בקצה המנהרה?

היא נטשה את משפחתה ומולדתה. בשבילו.

היא היתה הרוח מתחת למפרשי התהילה שלו.

היא הקימה לו בית בארץ זרה. לבדה.

היא ילדה לו שני בנים.

הוא בגד בה עם אישה אחרת.

מה תעשה מי שהושפלה וכבודה נרמס,

מי שנוצלה והורחקה,

מי שהייאוש שלה גדול עד שאינה יכולה לשאתו יותר.

 

מדיאה הוצג לראשונה ב-431 לפנה"ס בתיאטרון דיוניסוס, מחוץ למקדש האלים, לרגלי האקרופוליס באתונה. מאז כתב אוריפידס את המחזה, הוא נשמר והפך עם השנים לאחת היצירות המוכרות והמרתקות ביותר שנכתבו אי-פעם.  כולנו זוכרים את קווי המתאר של היצירה, אבל בקריאה מחודשת, מודרנית נגלה שמדיאה מדבר לא רק על אישה ש'בחרה' לרצוח את בניה, אלא על גזענות ושובניזם, אהבה גדולה ובגידה שתוצאותיה קשות.

תיאטרון גשר בחר להעלות את מדיאה המציב את האישה בלב זירת ההתרחשות, ומאפשר לה להעלות את תחושותיה וטענותיה באשר לזרות, נישואין, תפקידה בעולמו של בעלה, לידה וגידול ילדים, יחס הסביבה אליה, גברים, התאווה לכוח ושלטון ומעל הכל הוא מעלה שוב את השאלה - מי יכול לנחש את תוצאותיו של הייאוש הנורא, של אובדן הכבוד, מה קורה כשמכבים את אור התקווה בקצה המנהרה? 

 

מדיאה לא היתה לאשת יאסון בדרך השידוך או במעשה קנין, היא לא הובאה אליו על מנת שיהיה אדונה, למשול בה ולהפכה לתשמיש, למשרתת וליולדת, עקרת-בית ממושמעת תלויה בו וברצונותיו, חסרת זכויות וחסרת דיעה ומעמד משלה. מדיאה היא אישה המודעת למוצאה, למעמדה, לכבודה ולקורבן הרב שהקריבה באהבה, אך בכאב רב וסיכון גדול, למען הצלחתו של יאסון.והנה היא נבגדת. נבגדת בשל תאוות כבוד, שררה וחמדנות, של האיש שלמענו עקרה ממקומה ובאה לחיות עימו בארץ זרה, רחוקה ומנותקת לעד מהמקום בו היתה מישהי ומשהו, מנותקת מהאנשים שראו בה את הגדולה מכולן. האישה החזקה הזו, הבוטחת בתבונתה, בכבודה ובנאמנותו של האיש שאהבה ואשר למענו, למען הצלחתו, עשתה את כל אשר יכלה לעשות, גם את אשר אין לעשות, מוצאת את עצמה מושפלת, נטושה בארץ זרה, בעולם עוין, והיא מבוזה ונלעגת. היא, המודעת לעצמה, לכבודה הרמוס, לבדידות, לא מסוגלת ולא רוצה להיות כנועה ולקבל על עצמה את כפיות הטובה, כפי שיש המצפים מאשת איש ממושמעת, המבינה ללב בעלה וצרכיו. היא אינה מוכנה למעט את עצמה, למזער את עצמה, לנוכח תאוות הכבוד והשררה של הגבר שלה. היא חושבת בזכות שהנאמנות לה ולכבודה, חשובים יותר מכל ההישגים המלכותיים שיאסון יכול להשיג דרך מיטתה של בת המלך.אומרים שקשה כשאול קנאה. אך מי שמבין את משמעות עומק הצריבה של ההשפלה, האש הבוערת והמכלה עד דק כל שארית של כבוד עצמי, מי שמבין את גודל הסבל הבלתי אפשרי של המושפל שאין לו רע וידיד, שהוא בודד בזעקתו ובכאבו באין שומע, באין מודע וקרוב ומנחם, וזאת בחברה עוינת, שאינה מתייצבת לצד האישה הזרה והנעזבת, מי שמודע לרוע שבכל אלה, יבין שתחושת ההשפלה, הנדרסות לאבק, קשה אף משאול. ובכן, זה מה שעבר על האישה הגאה, הבוטחת, היודעת ערכה וחוכמתה, ויודעת גם יודעת את גודל הנפילה, את עצמת העלבון, הבדידות והייאוש הנורא. היא יודעת שהגיעה לסוף הדרך. כי לעולם לא תוכל לסלוח מתוך הכנעה למי שבגד וראוי לבוז - לא למלוכה. היא יודעת שלא תוכל להמשיך לחיות עם העלבון הנורא, ועל כן גדולה וגדלה אש הנקמה, בטרם תסתלק מהבמה. כל זאת בבחינת "תמות נפשי עם שונאי".יש השואלים בחרדה, ויש השואלים מתוך צדקנות: אבל הילדים, הילדים, מה הם פשעו? כיצד אם הורגת את ילדיה?... והרי לשיטתה היא גאלה אותם מגורל אכזר, משפלות ויתמות וניכור. מספרים אצלנו את הסיפור הנורא על חנה ושבעת בניה, שהוקרבו למוות על מזבח הפטריוטיות הדתית. ואיש לא שואל למה? הרי יכלו להמשיך לחיות עם אימם, להתבגר, ואחר להתייצב ולהילחם על חרות עמם. ובכל זאת, מקבלים את הסיפור הזה אצלנו באופן כל כך מובן ומלא גבורה. אפילו לילדי הגן מספרים את סיפור הזוועה הזה כמעשה של מופת. מדיאה ומעשיה אינם מופת לשום דבר. סיפורה הוא סיפור של אישה שאינה מוכנה להיות אסקופה נדרסת, אישה חזקה ובוטחת שחרב עליה עולמה, היא אדם שהושפל, אדם גא שעלבו בו והשליכוהו לבדידות, לייאוש, לאין-אונים, לאין מוצא, לאין מחר. חנה שלחה את שבעת בניה למות בשם הדת, למען הדת, מתוך יראה. בחנה הכנועה ללחץ הציבור, לקונצנזיוס הפטריוטי, המקריבה שבעה בנים, רואים גיבורה. למדיאה אין סולחים וכל כך משום שעשתה מעשה מכוח עצמה, מכוח סיטו חייה ומצוקתה, מכוח אנושיותה הנסערת, הנבגדת, המושפלת והמיואשת.האמנם נכון השיפוט שלנו במקרים כאלה?

שולמית אלוני

 

יוצרים

שחקנים

הצגות נוספות שאולי יעניינו אותך

כפר

כפר

על פי המחזה מאת יהושע סובול בבימויו של יבגני אריה
לפרטים ורכישה
קליעים מעל ברודווי

קליעים מעל ברודווי

מחזמר רב משתתפים בליווי מוסיקה חיה על הבמה
לפרטים ורכישה
הכלה וצייד הפרפרים

הכלה וצייד הפרפרים

קומדיה קטנה מאת נסים אלוני
הצגה קרובה - 18.3
רווקים ורווקות

רווקים ורווקות

קומדיה מאת חנוך לוין על בדידות ואהבות אבודות
הצגה קרובה - 20.5
לפרטים ורכישה
חדשות טובות

חדשות טובות

מאת יחזקאל לזרוב ובבימויו
הצגה קרובה - 22.4
הדיבוק

הדיבוק

אחת הקלאסיקות החשובות של המחזאות היהודית בת זמננו בעיבוד מודרני ופרשנות מחודשת
לפרטים ורכישה