אודות

 

באפריל 1991 קרה דבר בעל משמעות בעולם התיאטרון הישראלי.

 

קבוצת אמנים צעירים, שעלו שנה קודם ממוסקבה, העלתה הצגה.

הם בחרו להציג עיבוד חדשני למחזהו של טום סטופארד, "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים". ההצגה, אותה ביים יבגני אריה, הועלתה באולם הבימרתף בתל אביב והתקבלה בתשואות רמות. לא רק הקהל, גם הממסד האמנותי ומבקרי התיאטרון קיבלו את ההפקה בהתלהבות רבה. הרבה נכתב על התעוזה, הרעננות והכישרון, על שפה חדשה ועשייה אמנותית שלא נראתה כמוה במקומותינו, עד אז, על הבמות.

 

בשנים שחלפו מאז הצליחה הקבוצה שיצרה את תיאטרון גשר לבסס את מעמדה כאחת מהלהקות המובילות בארץ, אולי המעניינת והוירטואוזית שבהן.

 

יבגני אריה, מייסד התיאטרון והרוח החיה שמאחורי גשר, עלה לישראל ממוסקבה ב-1990.

אריה, בעל תארים אקדמיים בפסיכולוגיה ובלימודי תיאטרון, הגיע לישראל כבמאי בעל שם, שזכה לתהילה ברוסיה ומחוצה לה. סביבו התאספה קבוצה של שחקנים עולים שחלקו את אותה אמונה.

קבוצה זו ייסדה את גשר, תיאטרון רפרטוארי שונה מכל מה שהיה לפניו, ראשון מסוגו גם בראייה עולמית. גשר נחשב בעבר לאחד התיאטראות הדו-לשוניים הבודדים בעולם, אשר העלה את הצגותיו עם אותו צוות שחקנים ברוסית או בעברית לסירוגין.

 

כיום, כל הצגותיו מועלות בעברית כחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית.

תפיסתו האמנותית של יבגני אריה, המשלבת בין התיאטרון הרוסי המסורתי לגישה מקורית, יצירתית ובלתי צפויה, רכשה לה קהל אוהדים רחב: קהל הצמא לתיאטרון בעל משמעות, חוקר את הדברים לעומק, מדבר בשפה חדשה.

 

במהלך שנות קיומו היווה תיאטרון גשר אבן שואבת לשחקנים ישראלים צעירים, בוגרי בתי-ספר למשחק, שהפכו לחלק מהלהקה, שותפים להתפתחותו של התיאטרון ולהפיכתו לסמן ערכי ותרבותי בנוף התרבות הישראלית.