בשפל (1994)

על אנשי השוליים הנדכאים והאומללים

"הצגת בשפל היא חוויה מרגשת והישג תיאטרוני יוצא מן הכלל, ולא רק במושגים ישראליים. הבמאי יבגני אריה הפך את מחזהו המיושן של גורקי לפרסה טרגית – מודרנית מצחיקה עד דמעות וחותכת במעיים..."

ידיעות אחרונות

"בסופו של דבר, גשר נוחל בבשפל עוד ניצחון אמנותי. להקה מגובשת, עם במאי יצירתי ומוכשר מאין כמוהו, שחקנים נפלאים, תבות תיאטרון... וכמו עולם אחר, טוב יותר, אמיתי יותר, מפיח תקווה לאפשרותו של תיאטרון. לא להאמין."

דבר

"אי אפשר פשוט למנות כאן את שבחי כולם. רק אומר שהם ממש מרגשים ומרתקים בנוכחותם הבימתית, בכשרונם, ביכולתם הבלתי נדלית, בתחושת הביחד שהם מעבירים."

מעריב

על פי מקסים גורקי

יבגני אריה, המנהל האמנותי של תיאטרון גשר, נטש את הקריאה לסדר חברתי חדש של "בשפל" המקורי, והוא מציג "בשפל" – אחר.

במרכזו אנשים שאינם מייצגים תופעה, אלא רק את עצמם. אנשי השוליים הנדכאים והאומללים של גורקי, בגרסת "גשר" אינם מודעים למצבם, כשם שאינם תוהים על משמעות קיומם. הם כמו ילדים, שמקבלים הכל בלי שאלות. ככה וזהו זה.

קבוצה של אנשים עלובים, מוכים, חסרי-עקרונות, גוססים, מקובצים במרתפו של קוסטילוב. נשמות אבודות, מדשדשות בביצה העכורה של שולי החיים.

ולפתע – צץ לוקה משום מקום. הוא נתערב בחבורה, מכוון, מדריך, מציע רחמים, הבנה ופתרונות. בין השאר עוזר לאנה למות בשלוה, קוטע ריב בין פפל לקוסטילוב, משכנע את השחקן ללכת את העיר בה ניתן טיפול חינם-אין כסף לאלכוהוליסטים. במקביל, וסיליסה זוממת לרצוח את בעלה.

התוהו ובוהו שהחל עם הופעתו של לוקה, מגיע לשיא ברצח קוסטילוב. מיד לאחר מכן לוקה נעלם בפתאומיות בה הופיע. והחיים בשפל ממשיכים כאילו לא ארע דבר...

הצגה ראשונה 28.12.1994