כמה מילים על העולם של "ריצ'רד III"

כמה מילים על העולם של "ריצ'רד III"

כוח, תככים ושלטון באנגליה של שייקספיר

המחזה של ויליאם שייקספיר נכתב בסוף המאה ה־16, אך מתאר תקופה מוקדמת יותר באנגליה - מלחמות השושנים: מאבק אלים וממושך בין שני בתי אצולה (צאצאים יריבים לבית פלנטג'נט – בית לנקסטר ובית יורק) על השלטון. זהו עולם שבו כוח פוליטי נקבע דרך תככים, בריתות זמניות ובגידות.

בתוך המציאות הזו פועל ריצ'רד מבית יורק - דמות יוצאת דופן, חדה ואכזרית, שמחליטה להשיג את הכתר בכל מחיר. הוא אינו רק פועל בתוך המערכת הפוליטית אלא מנצל אותה, מעוות אותה, והופך אותה לכלי בידי הרצון האישי שלו.

המחזה מתחיל דווקא אחרי המלחמה, ברגע של שקט לכאורה. אבל עבור ריצ'רד, השלום הוא בעיה: בעולם שאין בו מלחמה, אין לו מקום. מתוך תחושת דחייה, פגימות וזעם, הוא בוחר להחזיר את ה“חורף” וליצור מחדש כאוס, פחד ואלימות, כדי לעלות לשלטון.

מה שמניע את העלילה הוא סדרה של תחבולות: מניפולציות, הסתה, שקרים ורצח. ריצ'רד מתקדם צעד אחר צעד אל הכתר כשהגבול בין פוליטיקה לאלימות ושחיתות הולך ונמחק.

אבל זהו לא רק סיפור על אדם אחד. זהו מחזה על מנגנון שלטוני שלם: על חברה שמאפשרת לתככן להתקדם, על קהל שמשתף פעולה, ועל רגעים שבהם הציבור מעדיף יציבות או כוח גם במחיר של אמת והצדק.

בהפקה הזו, הבמאי איתי טיראן מדגיש את החיבור בין העולם של שייקספיר לבין המציאות שלנו כאן ועכשיו. אחד האמצעים המרכזיים לכך הוא השילוב של שירים שישמעו מוכרים ואישיים מאוד לקהל הישראלי - שירים על מלחמה, שלום, אובדן וזהות. אמצעי זה מטעין את הסיפור ההיסטורי במשמעות עכשווית מאוד.

גם הבחירות הבימתיות מחדדות את הרעיון הזה, אך לא נעשה כאן ספויילר מעבר לכך.

ריצ'רד עצמו, בגילומה של יבגניה דודינה, אינו רק בן אדם, הוא הרשע עצמו, המזימה, התֹּךְ, האינטריגה. הוא דמות מורכבת לעיתים כמעט ילדותית, לעיתים מפתה ומצחיקה, ולעיתים מאיימת מאוד.

"ריצ'רד III" הוא, יותר מכל, מחזה על כוח, על הפיתוי שבו, על המחיר שלו, ועל הקלות שבה הוא יכול ליפול לידיים הלא נכונות.