משה איבגי

שיחק בעשרות סרטים ישראלים ובינלאומיים, ביניהם: היו לילות בבימוי רוני ניניו, שבעה בבימוי רונית ושלומי אלקבץ, אצבע אלוהים בבימוי יגאל בורשטיין, (עליו זכה בפרס וולגין לשחקן הטוב ביותר לשנית 2008); חסר מנוחה בבימוי עמוס קולק, מינכן בבימוי סטיבן שפילברג, ספרטן בבימוי דיוויד מאמט, מטאליק בלוז בבימוי דני ורטה (עליו זכה בפרס האקדמיה לתפקיד משנה ב-2004); מדורת השבט בבימוי יוסף סידר (עליו זכה בפרס וולגין לשחקן הטוב ביותר), חיים זה חיים בבימוי מיכל בת אדם, הבולשת חוקרת בבימוי מרק רוזנבאום, מסוכנת בבימוי שמי זרחין, יום יום בבימוי עמוס גיתאי, הדיבוק בבימוי יוסי זומר, סוף המשחק בבימוי יוני דרמון, חולה אהבה משיכון ג' בבימוי שבי גביזון, (עליו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר של האקדמיה הישראלית לקולנוע, 1995 וכן בפרס מיוחד של חבר השופטים לשחקן הטוב ביותר בפסטיבל מנהיים ב-1996); מקס ומוריס בבימוי יעקב גולדווסר, נקמתו של איציק פינקלשטיין בבימוי אנריקה רוטנברג, לוויה של נחש בבימוי דינה צבי ריקליס, גמר גביע בבימוי ערן ריקליס, שורו בבימוי שבי גביזון (זכה בפרס השחקן של האקדמיה הישראלית ב-1990 ובפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים ב-1991) ועוד.

בטלוויזיה שיחק בין השאר בלאהוב את אנה, הבורר, משפחת קמיצ'לי, אהבות אחרונות, סיפורי בית קפה, הפרקליטים (שם זמני) – סדרה – עמליה מרגולין ויוסף פיצ'חזדה; לבנה יקירתי, דוח איבגי סוויסה, פלונטר, סיבת המוות רצח, משחקים בחורף, לחם ועוד.

בתיאטרון שיחק בין השאר בתיאטרון חיפה  בנשף מסכות, ארתורו אוי והדוד וניה , על עכברים ואנשים, ז'קו, באפלו אמריקאי בתיאטרון בית ליסין, נכנע ומנוצח בתיאטרון הקאמרי. 

זכה בפרסים רבים, ביניהם: איש השנה בטלוויזיה על תפקידו בהבורר, פרס הוקרה בפסטיבל הקולנוע הישראלי בפריז (2004), פרס לנדאו (2003), פרס הוקרה בפסטיבל אגן הים התיכון במונפלייה – צרפת (2000) ועוד.