צחי גראד

למד בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. בטלוויזיה, שיחק סדרות ובסרטים: תמרות עשן בבימוי עודד דוידוף, סלבס, כוונות טובות בבימוי אורי ברבש, להוציא את הכלב בבימוי ניר ברגמן, אבידות ומציאות בבימוי שבי גביזון, מתי נתנשק, מרחק נגיעה בבימוי רוני ניניו, אמאל'ה בבימוי רם נהרי, בשורות טובות, מישהו לרוץ איתו בבימוי עודד דוידוף, הילדים מגבעת נפוליון בבימוי גידי דר, פרנקו וספקטור, רחם להשכיר, לתפוס את השמים, פרצוף של פוקר בבימוי איתן ענר, גרגר על הריס בבימוי סיון ארבל ויוסף אל דרור, החיים זה לא הכל, החבר'ה הטובים, שש בבימוי אביתר בנאי, אדינבורו לא מחכה לי בבימוי ארז לאופר, סלבריטי.

בקולנוע, השתתף בסרטים מבול בבימוי גיא נתיב, איליי ובן בבימוי אורי דביר, הבודדים בבימוי רנן שור, ציון ואחיו בבימוי ערן מירב, עיניים פקוחות בבימוי חיים טבקמן, החזקות שורדים – סרט צרפתי בבימוי אלן טסמה, מדוזות בבימוי אתגר קרת ושירה גפן, מייד אין יזרעאל בבימוי ארי פולמן, מישהו לרוץ איתו בבימוי עודד דוידוף, סיפורי בית הקפה בבימוי עמית ליאור, מלח הארץ בבימוי אורי ברבש, חסר מנוחה בבימוי עמוס קולק, היתה לי ילדות מאושרת בבימוי אורי סיוון, מרס טורכי בבימוי עודד דוידוף, מה אכפת לציפור, גרופי בבימוי נדב לויתן. 

בתיאטרון גשר: הקליינט בבימוי רוני ניניו בתפקיד בארי. בתיאטרון הקאמרי: אישה, בעל בית מאת ובבימוי שמואל הספרי. בתיאטרון הבימה: רעל ותחרה, אותלו, חלון בלהות, בחורים טובים. בתיאטרון חיפה: החתונה האחרונה. בבית ליסין: ערפל. השתתף בהמובן מאליו ולופ מאת ובבימוי יוסף אל דרור. ביים את הצגת היחיד מחר אני אהיה 52 ואת סרטי הקולנוע תנועה מגונה וג'ירפות.