אופרה בגרוש (2002)

המחזה הועלה לראשונה בברלין ב-1928

"אופרה בגרוש" של קורט וייל וברטולד ברכט היא יצירת מופת ומחזה מוסיקלי שצמח בגרמניה שבין 2 מלחמות העולם, בזמן שהיא נאבקה למסד דמוקרטיה במצב של שפל כלכלי ותבוסה צבאית.

ברכט יצר עולם של קבצנים וגנבים בו אין כבוד והגינות וכל אחד יהיה מוכן למכור את האחר תמורת רווח כלשהו. היחסים בין הדמויות הנם שטחיים וארעיים ומייד עם היווצרות קליקות ושיתופי- פעולה נוצרות גם בגידות וקנוניות.

ג'ונתן פיצ'ם הוא מלך הקבצנים ועל תקן "חוקר שווקים" המשלח את הקבצנים למקום קבצנותם ע"פ שיקולי רווחיות וכדאיות, והקבצנים מוצגים כקפיטליסטים ש"מריצים" עסקים.

מקי סכינאי עומד בראש "דיויזיית הגנבים" ומפיל את אימתו על אנשיו. הוא מקושר היטב לאנשים במשטרה, במיוחד לשוטר בראון. כמו כן, הוא שובר לבבות לא קטן ומנהל מספר קשרים רומנטיים במקביל, שאחד מהם הוא עם בתו של פיצ'ם.

ברגע שמקי נושא לאשה את פולי, בתו של פיצ'ם, הוא מעורר את חמתו של הנ"ל אך כשפיצ'ם מנסה לגרום למעצרו של מקי הוא נתקל בקשיים, היות והצ'יף בראון הוא חבר ותיק של מקי עוד מתקופת השירות הצבאי.

ברגע זה פיצ'ם ואישתו מפעילים אינספור מניפולציות (כולל שוחד וכו..) על- מנת לגרום למעצרו של מקי. מקי נאסר, בורח ונאסר שוב וכשמגיע רגע הוצאתו להורג מגיע שליח מטעם המלכה ויקטוריה שמודיע על חנינתו.

היצירה המשותפת של וייל וברכט הפכה לאחד הסממנים הליברלים של המאה וביקרה תופעות חברתיות שונות. במחזה יש ביקורת חברתית על כך שהעולם מתנהל ע"י שוחד וגנבות והחברה אינה עושה דבר כל עוד המעשים אינם בטווח ראייתה. זהו מחזה סטירי הדן בשחיתות החוק לצד עסקי הקבצנות, גניבה וזנות וכמובן חוסר אמון באהבה.

במחזה שירים שהפכו למוכרים בתודעה המערבית כגון "מקי סכינאי", "גני הפיראטית" וכו'... מוסיקה ג'אזית ומלודיות שהופכות את המחזה לססגוני להפליא.

את המחזה מביים אדולף שפירו הבמאי האורח השלישי בתיאטרון גשר.

אדולף שפירו, הוא אחד הבמאים הידועים  והחשובים בברית המועצות. הוא החל את הקריירה שלו בגיל 23 וזכה להצלחה גדולה גם מחוץ לגבולות רוסיה. הוא ביים באיטליה, יוגוסלביה, קנדה, ארה"ב, גרמניה, ונצואלה, פינלנד ועוד.

שפירו ידוע בסיגנונו היחודי בבימוי מחזות בעיקר של צ'כוב וברכט.

הוא היה במאי הבית בתיאטרון של לטביה יותר משלושים שנה. הוא גם כותב בעיתונים ומגזינים חשובים. ופרסם כמה ספרים האחרון בניהם הפך לרב מכר "כשהמסך יורד".

הוא מכהן כנשיא ASS ITEJ ברוסיה. ונבחר להיות נשיא האיגוד העולמי לתיאטרון לילדים ונוער בקונגרס בשטוקהולם.

אדולף שפירו: "מה שמשך אותי למחזה הוא שברטולד ברכט חשב על אישיות האדם ולא הגזים בכוחה של הבחירה החופשית. הוא ניחש שניסיון לרמות את הגורל, המקום והזמן מראש שואף לאפס. הוא דיבר על הדברים שאנשים מפחדים אפילו להכיר בקיומם".

ההצגה הראשונה 2.9.2002