חמישה פּוּדים של אהבה

לעמוד הבלוג הראשי

חמישה פּוּדים של אהבה

אנטון צ'כוב רלוונטי מתמיד. גם היום.

צ'כוב עלה לכותרות אצלנו פעמיים בשנים האחרונות: לראשונה, כאשר שרת התרבות לשעבר הצהירה שלא קראה מימיה יצירות של צ'כוב, ולאחר מכן – עם הישמע הקריאה הנואשת "אני נינה!" בסדרת הטלוויזיה המצוינת "חזרות", שהעניקה מקום של כבוד למחזה.


"השחף" הוא הראשון ברביעיית המחזות שהפכו את אנטון צ'כוב לקלסיקון בעודו בחייו. אחריו הגיעו "הדוד וניה", "שלוש אחיות" ו-"גן הדובדבנים". אין שנה שבה לא מוצגות הפקות של השחף על במות העולם. בישראל עלה המחזה בין היתר בתיאטרון הבימה, הקאמרי, החאן, באר שבע ותמונע.

 

אנטון צ'כוב כתב ב-1895 לאיש הספרות אלכסיי סובורין:

"אני כותב מחזה שאסיים לא לפני סוף נובמבר. אני כותב לא בלי תענוג, אך אני חוטא עד מאוד לכללי הבמה. קומדיה,
שלושה תפקידי נשים, שישה תפקידי גברים, ארבע מערכות, נוף (מבט אל האגם). הרבה דיבורים על ספרות, מעט עלילה,
חמישה פּוּדִים של אהבה".


פּוּד הוא יחידת מידה רוסית השווה ל-16,38 ק"ג. מכאן שחמישה פודים הם 81,9 ק"ג. לא מעט אהבה בשביל מחזה אחד. ובאמת, במחזה "השחף" כולם מאוהבים – הצרה היא שבדרך כלל במי שאינו משיב להם אהבה.

 

בהמשך אותה שנה כותב צ'כוב:

"נו, סיימתי את המחזה. התחלתי בפורטה וסיימתי בפיאניסימו – בניגוד לכל חוקי הדרמה".

 

עם סיום כתיבת "השחף", צ'כוב גוזר דין על עצמו:

"אני קורא את המחזה החדש שלי ושוב נוכח לדעת שאיני מחזאי כלל".

צילום: דניאל קמינסקי

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך

על חופש ואהבה

ביקורת על ההצגה "סיראנו" מאת אלכסנדר מיכאילוב
על חופש ואהבה

אני יודע רק לשיר ולמות

ביקורת על ההצגה "סיראנו" מאת אלה בוריסובה
אני יודע רק לשיר ולמות

גן הדובדבנים

מה הניע את צ'כוב לכתוב את המחזה בשנה האחרונה לחייו?
גן הדובדבנים