האם יש תקופת אבות?

האם יש תקופת אבות?

מי הם האבות המייסדים והאם היו קיימים באמת?

לפי המקרא כן.

כותבי המקרא יצרו טקסט עם היגיון רב ברצף שלו. במספר מקומות בספר מלכים הכותב מציין כרונולוגיה ברורה למדי. למשל, כתוב שחלפו 480 שנה מאז יציאת מצריים ועד בניית בית המקדש הראשון בתקופת שלמה (מלכים א פרק ו). במקום אחר, בחומש, מצוין שעם ישראל היה במצרים 430 שנה (שמות י"ב פרק מ). כעת נותר רק להוסיף 130 שנה שחלפו מהולדתו של יעקב עד ירידתו עם צאצאיו מצרימה (בראשית מ"ז פרק ט), עוד 60 שנה שעברו מהולדתו של יצחק עד הולדת יעקב (בראשית כ"ה פרק כ"ו). ולבסוף עוד 25 שנה שחלפו מהגעתו של אברהם לכנען ועד הולדת יצחק (בראשית כ"א פרק ה).

וכך בעצם ניתן לחשב את הפרה-היסטוריה של עם ישראל.

במהלך השנים, בערך מהמאה ה-19, חוקרי המקרא וארכיאולוגים רבים ניסו להוכיח ומאוחר יותר להפריך את הכרונולוגיה המקראית. היו כאלה שמיקמו את תקופת האבות בברונזה התיכונה (בערך 2000 – 1500 לפני הספירה). זה גם די מתאים, כי מדובר בתקופה שבאה לפני הכיבוש של יהושע ולפני השעבוד במצרים. נוסף על כך, התגלו מספר תעודות בעיר מארי שבסוריה המודרנית שמזכירים מאוד את סיפורי האבות. אך ציר הזמן שנבנה עד כה נאלץ לעבור שינוי כי בעיר אחרת, נוזי, שבעיראק של היום, התגלו תעודות מוקדמות יותר, מהמאה ה-15 לפני הספירה (הברונזה המאוחרת) וגם בהם מצוינים מנהגים שמתאימים למנהגי האבות. למשל, אפשרות לאמץ עבד כבנו (אברהם ואליעזר) או המנהג בו אישה עקרה נותנת את שפחתה לבעלה לאשה (שרי והגר). אבל גם זה לא עבד. כי הסתבר שהמנהגים אלה היו קיימים במזרח התיכון לאורך מאות שנים ואיאפשר להישען רק על רגע אחד שמגובה על ידי תעודה שהתגלתה. אבל עיקר הבעיה היא באנכרוניזמים שקיימים בסיפורי האבות - נתונים שמופיעים בסיפור, אך אינם מתאימים היסטורית לתקופה המתוארת - וזה, בעצם, המוקש הגדול.

כך למשל אוּר כַּשְׂדִּים לאו דווקא מזוהה עם אור שבדרום מסופוטמיה. עוד דוגמה – הפלשתים שמופיעים בספר בראשית. הארכיאולוגיה מראה כי הפלשתים לא היו בארץ ישראל לפני המאה ה-12 לפני הספירה. סיפורי יעקב, למשל, קשורים ללבן ולארמים, אבל הארמים לא קיימים לפני סוף האלף ה-2 לפני הספירה. בספר בראשית קיים שימוש בגמלים, אך הגמל הגיע לאזור רק בסביבות שנת 900 לפני הספירה.

מצד שני, אולי דווקא האנכרוניזמים הם אלה שחשובים באמת?
פרופסור בנימין מזר למשל הציע למקם את סיפורי האבות בתקופת הברזל (המאה ה-11 לפני הספירה), כאשר קיימים כבר הארמים והפלשתים באזור ויש ייחוס לרקע של רועים ונוודים לקבוצות המזוהות כישראל הקדום. אבל גם פה עלו לא מעט בעיות. כך למשל עד היום אין שום הוכחה לקיום הכתיבה מהסוג הזה בתקופת הברזל המוקדמת בארץ ישראל. העברת טקסטים כאלה בעל פה, במהלך מאות שנים, אמנם ככל הנראה יכולה להתקיים (הטקסט ההומרי, למשל) אבל בהתחשב שבזמן הזה עם ישראל ירד למצרים, התנתק, קם דור חדש וחלפו עוד דורות רבים הרחק מהמולדת, קשה לתאר שהסיפור באמת נשמר.
וכך, עד כה, כל תהליך חיפוש אחר תקופת האבות נכשל.

עם זאת, הפרופסור ישראל פינקלשטיין טוען שדווקא הארכיאולוגיה יכולה לשפוך אור על השאלה. לדעתו יש להתייחס לטקסטים לא כמקשה אחת, אלא ליצירה רוויה שכבות ורבדים. כלומר, יש להניח שסיפור האבות לא נכתב בתקופה מסוימת אחת על ידי סופר אחד. מדובר בטקסטים שנוצרו בתקופות שונות ונערכו לכלל סאגה אחת גדולה. במקרה כזה, עלינו להסתכל על הממד הגיאוגרפי, הממד הארכיאולוגי ועל תעודות מזרח תיכון קדום, במנותק מניסיון לחפש תקופת אבות, כמו שניסו חוקרים רבים בעבר. עלינו לבחון כל סיפור בפני עצמו.

החוקר הגרמני מרטין נות היה מהראשונים להציע גישה של ביזור גיאוגרפי לסיפורי האבות. לפי תיאוריה זו, סיפורי יעקב מגיעים ממסורות של ממלכת ישראל. זהו סיפור צפוני ואף גלעדי (עבר הירדן) בעיקרו. סיפור אברהם הוא ברובו סיפור דרומי (וכך אור כשדים וחרן – הן הכנסות מאוחרות יותר לסיפור).
זירת ההתרחשות העיקרית של סיפורי אברהם היא ביהודה ובחלקים הדרומיים שלה. גם יצחק הוא גיבור דרומי בעיקרו (למרות שהוא מוזכר בנביאת עמוס). זירתו העיקרית של יצחק – באר-שבע וגרר. פינקלשטיין מציע שיש לנו עסק עם גיבורים קדמונים מקומיים ורק בשלב מאוחר יותר תפרו את שלושתם לסיפור אפי אחד. אם כך, אנחנו מגיעים לשאלה – מה היא התקופה שבה היה צורך ליצור סיפור אחד משותף לאזורים גיאוגרפים שונים, אך קרובים? ולמה סידרו את הגיבורים דווקא בסדר שאנחנו מכירים: אברהם, יצחק, יעקב?

לפי פינקלשטיין דווקא סיפור יעקב הוא קדום יותר לשני הסיפורים הדרומיים (אברהם ויצחק). הושע בן בארי, נביא שפעל בסוף ימיה של ממלכת ישראל מזכיר בכתביו את יעקב. ובספרו מוזכרים הארמים, אך חרן אינו מופיע. נוסף על כך, הגיאוגרפיה של סיפורי יעקב אינה מתאימה למציאות מאוחרת. הסיפור של אב ישראלי מכונן שפועל בגלעד יכול להיות נכון רק בזמן שממלכת ישראל שלטה באזור. בסיפורי יעקב יש שלל אזכורים גיאוגרפיים: מצפה גלעד, מחניים, סוכות, פנואל – מקום עם תל מעשה ידי אדם המרמז על בנייה מונומנטלית, כלומר קיום של ממלכה ולא אוכלוסייה נוודית. ממלכת ישראל לא שלטה בעבר הירדן אחרי שנת 740 לפני הספירה. נקודה מעניינת נוספת – לבן הארמי ויעקב מציבים גל-עד בגבול ביניהם במעלה היבוק. עצם הצורך להציב גבול בין ישראל לבין הארמים מרמז לנו על קיום ממלכות. כעת, אם נחצה את נהר הירדן בסיפורי יעקב נגיע לבית אל ושכם (אך לא צפונית לה). המחקר של לילי זינגר-אביץ ופרופסור ישראל פינקלשטיין על ממצאי החפירות בבית אל מראה, כי תקופת הפריחה של העיר הייתה במאה ה-8 לפני הספירה, כך גם פעילותו של המקדש בבית אל.

ומה עם אברהם? ובכן, כיום יש מגמה במחקר שסיפור אברהם הוא סיפור מאוחר. כפי שהזכרנו, התוספת "כשדים" (הבבלים המאוחרים) לשמה של העיר אור מתאימה למאה ה-7 וה-8 לפני הספירה. כך גם שגשוגה של ממלכת יהודה, כי אזור זה לאחר החורבן (586 לפני הספירה) היה כמעט ריק מאוכלוסייה. או חרן שהשגשוג שלה היה בעיקר במאה ה-6 לפני הספירה. לדעת חוקר המקרא פרופסור תומאס רמר הגרעין הקדום של מסורת אברהם מתרכז באזור דרום ההר – אלוני ממרא שליד חברון. במקום היה מקדש ועל פי ישראל פינקלשטיין גם, ככל הנראה, קבר של גיבור אפונימי אזורי. ישנם עוד מספר רמזים ששמים את אברהם בתקופת בית ראשון. הלגלוג על מואב ועמון בסיפורי לוט מתאים לתקופת היריבות בין הממלכה לשתי שכנותיה ממזרח. סיפור העיר גרר שכבר הזכרנו, שנמצאת מצפון מערב לבאר-שבע, הוא גם בעל משמעות. על פי החפירות המקום היה חשוב במאות ה-7 וה-8. הרי עצם זה שהמקום מוזכר, אך אינו קיים בתקופות מאוחרות ממקם אותנו כרונולוגית. גם הבנים של אברהם, יצחק וישמעאל פעילים באזורי המדבר: באר-שבע וקדש ברנע - רמז על תקופת הפריחה של יהודה בשנים המתקדמות שלה שהיא שלטה באזורים האלה. דוגמא נוספת נמצאת בספר בראשית פרק י"ד בו מוזכרים מקומות בדרום הרחוק – אזורי הסחר עם חצי האי ערב – דבר המתאים לתקופת השלטון האשורי בארץ ישראל.

וכעת ליצחק. ובכן, הגיבור הזה אינו דמות מרכזית בסיפורי האבות. הוא מופיע בעיקר כבן של וכאב של. אפילו בפרק כ"ו בספר בראשית שעוסק ביצחק, רוב הסיפורים הם סיפורים חוזרים, כלומר מופיעים במקומות אחרים עם דמויות אחרות. שני הסיפורים הייחודיים הם המזבח בבאר-שבע ובארות בגרר. יצחק הוא גם החוט המקשר בין חברון לירושלים דרך סיפר העקדה בהר מוריה. ויש חוקרי מקרא שרואים בו דמות שנוצרה בכדי "לקרב" בין אברהם ליעקב.

אז מתי ולאיזה צורך חוברו האבות יחדיו ולמה דווקא בסדר הזה. כי אם ממה שידוע לנו, ממלכת הצפון הייתה הממלכה החזקה והמתקדמת יותר וכ-100 שנה מתוך 200 שנות קיומה שלטה ביהודה, למה אברהם מחברון הוא הבכיר ולא יעקב מגלעד ובית אל? השאלה הזאת מרמזת לנו כי יהודה היא זאת שמספרת את הסיפור ודרכו הסופרים קידמו אידאולוגיה פן ישראלית.

החיבור הזה מובן במיוחד על הרקע ההיסטורי של חורבן הממלכה הצפונית וקליטת אלפי פליטים ממנה בשכנה מדרום – דבר שבולט מאוד בארכאולוגיה של ירושלים וערים נוספות של ממלכת יהודה. לכן סביר מאוד להניח שהסיפור הסופי חובר אחרי שנת 720 – חורבן ממלכת ישראל ואף קצת מאוחר יותר, כאשר אשור נסוגה מעט (630-620 לפני הספירה) וניתן היה לפזול לכיוון האזורים שפעם היו שייכים לממלכת ישראל. חשוב להזכיר גם שזאת בעצם התקופה שבה ככל הנראה נכתבו הספרים יהושע, שופטים וספרי המלכים – ספרים שעוסקים מהכיבוש והלאה. כל זה ביחד מתחבר לרצף כרונולוגי אחיד ואחד כזה שנותן לגיטימציה לעם ישראל על כל הארץ.

חשוב לציין שדעות החוקרים חלוקות בעניין ויש כאלה שטוענים שסיפור האבות חובר אפילו מאוחר יותר (התקופה הפרסית ואולי התקופה ההלניסטית). לדוגמה: מערת המכפלה עצמה. בבראשית פרק כ"ג כתוב: "אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא". ככל הנראה מדובר בסיפור שבא לתת לגיטימציה לבעלות יהודאית על אזורים שכבר לא היו בשליטת יהודה, או יותר נכון בפחוות יהוד (אחרי שנות ה-30 של המאה ה-6) – בתקופה זו הפחווה הייתה באזור ירושלים ולא השתרעה עד חברון.

בתמונה: מערת המכפלה ב-1920.

מבוסס על פודקאסט "עושים תנ"ך" בהנחיית יותם שטיינמן.