אודות העבודה על אנה קרנינה

לעמוד הבלוג הראשי

אודות העבודה על אנה קרנינה

מתוך ספרו של א. בסינסקי

פעם ביקשו מהסופר האמריקאי, זוכה פרס נובל, ויליאם פוקנר, לנקוב בשמם של שלושה הרומנים הגדולים של כל הזמנים, הוא ענה ללא היסוס: "אנה קרנינה, אנה קרנינה ו... אנה קרנינה".


ב-17 באפריל 1877 סיים לב טולסטוי את כתיבת הרומן "אנה קרנינה", שעליו עמל מעל ארבע שנים. ל-"מלחמה ושלום" קרא הסופר הרוסי הדגול "ספר אודות העבר", שבו הוא תאר "עולם ומלואו", ולעומת זאת, על "אנה קרנינה" אמר שהוא "רומן מהחיים המודרניים" שבו שולט הכאוס של הטוב והרע.


ב-1873 , כאמור, התחיל טולסטוי לכתוב את הרומן ובסוף 1874 הוא פרסם בעיתון "רוסקי וסטניק" את הפרקים הראשונים של היצירה (שהיתה רחוקה מסיום) וכך הוא "נאלץ" לזרז את הכתיבה כדי לספק לעיתון עוד ועוד פרקים. לפעמים עבד בהנאה ולפעמים קרא: "גועל נפש בלתי נסבל", או "אנה שלי נמאסה עלי כמו צנונית מרירה".
כל הקוראים ברוסיה בערו מסקרנות בהמתנה לפרקים החדשים של "אנה קרנינה", אבל העבודה על הספר הייתה קשה. החלק הראשון בלבד עבר עשר עריכות, אם מוסיפים את כל הגרסאות מגיעים ל-2560 עמודים.


טולסטוי התיישב לעבוד בהשראת הפרוזה של פושקין, כך על פי עדות סופיה, רעייתו, ועל פי רשימותיו שלו עצמו.
במכתבו למבקר הספרות ניקולאי סטרחוב הודיע הסופר: "פעם, אחרי העבודה, נטלתי לידי כרך של פושקין וכמו תמיד (ככל הנראה, בפעם השביעית) קראתי את כולו, לא יכולתי להפסיק, כאילו שאני קורא זאת בפעם הראשונה. כאילו שכל ספקותי
נפתרו. נדמה שמעולם לא התפעלתי כך ממשהו. 

מיקי לאון ונטע רוט בהצגה "אנה קרנינה", תיאטרון גשר (צילום: דניאל קמינסקי)

"הירייה", "לילות מצרים", "בת הקפיטן"!!! יש שם קטע בשם "האורחים התאספו בבית הקיץ". בעל כורחי, במקרה, בלי לדעת מה יצא מכל זה, נרקמו בראשי עלילות ודמויות, אחר כך הן עברו שינויים, כמובן, כל זה התגבש למשהו יפה ועוצמתי, ונולד הרומן שזה עתה סיימתי, בטיוטה ראשונית. רומן חי מאוד, לוהט. אני שבע רצון ממנו והוא יהיה מוכן בעוד שבועיים. אבל שבועיים לאחר מכן, הרומן לא היה מוכן. טולסטוי המשיך לעבוד על "אנה קרנינה" שלוש שנים נוספות.


טולסטוי הואשם לא פעם בכך שהוא נהג באנה באכזריות, כאשר "השליך" אותה מתחת לרכבת. המחבר ענה למבקריו: "פושקין פעם אמר לחבר - תאר לעצמך מה עשתה לי טטיאנה שלי. היא התחתנה. למעשה כזה זה לא ציפיתי ממנה. הוא
התייחס כמובן לדמותה של טטיאנה מתוך הפואמה בחרוזים "יבגני אונייגין". כך הגן טולסטוי על אנה. הוא הסביר שהגיבורים
שלו נוהגים כפי שהם מוכרחים לנהוג, ולא כפי שמתחשק לו. את דמותה החיצונית של אנה קרנינה השאיל טולסטוי מבתו של אלכסנדר פושקין - מריה גרטונג. ממנה קיבלה קרנינה את התסרוקת ואת המחרוזת האהובה. טולסטוי פגש את בתו של
פושקין בעיר טולה כחמש שנים לפני כתיבת הרומן. מריה נבדלה מהאחרות בשנינותה ובחן נדיר.


לקראת המהדורה המוערת של "אנה קרנינה" שראתה אור בשנת 1930 גילו חוקרי הספרות כי הספר לא נפתח במקור כפי שהוא נפתח - בתמונה שבה הכל משתבש בבית משפחת אובלונסקי והקוראים מגלים כיצד כל משפחה אומללה בדרכה, אלא בתמונה אחרת, שהתקיימה בחדר האורחים של הנסיכה טברסקאיה, לגרסה הזאת של כתב היד קרא המחבר "כל הכבוד,
אישה" לגיבורה אז קראו טטיאנה, אחר כך ננה (אנסטסיה) ורק מאוחר יותר הופיע השם אנה.

 

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך

ה‏‏שֵׁ‏‏‏‏‏‏ד של אנה קרנינה

העיתונאי סרגיי ניקולייביץ' מספר על שנותיו האחרונות של רימאס טומינאס
ה‏‏שֵׁ‏‏‏‏‏‏ד של אנה קרנינה

ריצ'רד השלישי עם דורי פרנס

פודקאסט "נסחפים" אודות ההצגה עם דורי פרנס
ריצ'רד השלישי עם דורי פרנס

על חופש ואהבה

ביקורת על ההצגה "סיראנו" מאת אלכסנדר מיכאילוב
על חופש ואהבה