top banner
25 שנה ביחד - נתן שרנסקי

25 שנה ביחד - נתן שרנסקי

25 שנה ביחד - נתן שרנסקי

25 שנה ביחד - נתן שרנסקי

סגרנו את העונה ה-25 ואנו עדיין חוזרים ומעלים זכרונות מימים עברו


 יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי,

אשר עמד מאחורי הקמת התיאטרון, נזכר בימים הראשונים

(רשמה ברוריה אבידן-בריר)

 

כשהייתי סטודנט לפיסיקה ומתמטיקה שימושית במוסקבה אני וחבריי הסטודנטים היינו מוכנים "לבזבז" את כל כספי הסטיפנדיה הממשלתית שלנו על כרטיסים לתיאטרון  ולצפות ב"שלוש אחיות". באותן שנות דיקטטורה, בתיאטרון יכולת לקבל רמזים של מסר וחופש.

הקשר שלי עם אנשי "גשר" התחיל ב-1990 באמצעות בת דודי השחקנית לודמילה חמלניצקי, שצילצלה אלי ממוסקבה וסיפרה שיושב אצלה השחקן מיכאיל קזקוב שמספר לה על במאי ופרודיוסר צעיר, יבגני אריה, שרוצה להגיע לישראל ולהקים תיאטרון בשפה הרוסית. מיידית חשבתי שזה רעיון גדול. הייתי מודע לעובדה שלעליה הרוסית צרכים תרבותיים גבוהים. אפילו פחדתי שחלקים מסויימים מאותה עלייה יפחדו לבוא לישראל בגלל הבידוד התרבותי שהם צפויים לו. ידעתי שתיאטרון רוסי שהוא ברמה גבוהה מאד יספק לאותה עלייה את הרעב לתרבות. תיאטרון רוסי במיטבו בישראל יספק לעולים הרוסים את ההוכחה שישראל לא פרובינציה תרבותית.

לא הייתי מודע למלחמת השפות והתרבויות שהייתה כאן בעבר. בתמימות מסויימת כשהגעתי  ל"שירותרום" סיפרתי לאנשים שפגשתי שם על הרעיון המתגבש להקמת תיאטרון רוסי. התגובות היו פסקניות ואנטי. מה? תיאטרון רוסי בישראל? אנחנו שלא נתנו כתף לתיאטרון רומני ולא לאידי, נסייע לתיאטרון רוסי? זה אנטי ציוני. קצת התפלאתי שגם באידיש הקדושה פוגעים. בני שיחי הבהירו לי שאין סיכוי שהממסד כמו משרדי הקליטה והסוכנות יתנו יד. 

כמי שהיה אסיר ציון הגישה הפטרנליסטית שלהם לא הייתה מובנת לי. הייתי משוכנע שהקמת תיאטרון "גשר" מעבר לחשיבות התרבותית היא גם כוח אדיר בקליטת העלייה הרוסית. אני לא זוכר איך המשיכו המגעים. דיברתי עם מישהו במוסקבה והוחלט שבשלב ראשון נארגן קונצרטים בישראל למשלחת אמנים רוסיים שתנחת כאן. כך הגיע אלינו לירושלים ממוסקבה סלאבה מלצב. אני חייב לציין, כל המגעים שלי היו איתו. בעיני בלעדיו "גשר" לא היה קם.

גם תקציב לעריכת הקונצרטים לא יכולנו לקבל מהמימסד. שיכנעתי חברים בפדרציה היהודית בניו יורק לתרום 24 אלף דולר לעריכת הקונצרטים. הצעד הראשון בוצע. הגיעו 15-20 שחקנים לקונצרטים. היה מפוצץ. הקהל מילא אולמות בתל-אביב, חיפה ובאר שבע, בצל המלחמה והסקאדים בסוף 1990. רציתי שתיאטרון "גשר" יוקם בירושלים, אבל במקביל לקונצרטים מלצב החל לנהל מגעים עם עיריות ובעיריית תל אביב היו מוכנים לדבר. מלצב שהיה משוגע לדבר, הכין את התשתית ליבגני אריה ולחבורת האמנים הראשונה שלו.  בהמשך השנים כשהיו פיצוצים בין יבגני אריה ומלצב והיו פונים אלי לגישור בגשר, הבהרתי שבמחלוקות אישיות ואמנותיות אני לא מתערב. סירבתי בתוקף להיות פטרנלי. כל מה שהיה חשוב לי זה לתת להם את הכסף לשנה הראשונה וזה לא היה ברור מאליו. הכסף של הפורום נועד לעזרה לעולים מסכנים. לבסוף נתנו לגשר 100 אלף דולר, על בסיס של הלוואה עומדת, כשברור לכולם שהלוואה היא מענק.

אני זוכר את הצגת הבכורה הראשונה: "רוזנקרנץ וגילדרשטרן". מאז ההצגה המצויינת, תיאטרון "גשר" ניפץ סטיגמות. אם את התרבות המרוקאית ניסו למחוק, אנחנו היינו תרבות חזקה שלא נכנעה למחיקה והייתה מוכנה להתמודד כאן בכור ההיתוך התרבותי. שברנו סטיגמה חזקה. בהמשך הופעתי בניו יורק ואספתי כספים למען "גשר". אני לא זוכר כמה כספים אספתי, כי הייתה כבר אגודת ידידים והכספים עברו אליה ישירות.

מכל הצגות התיאטרון נחרטו בי שתי הצגות: "העבד" על פי בשביס-זינגר ו"מולייר" של בולגקוב. בהמשך סייעתי לתיאטרון "גשר" במגעים להשתתפותו בפסטיבלים בינלאומיים. בארבע ממשלות ישראל בהן כיהנתי כשר הבעתי את דעתי שאני מרגיש עצמי איש התפוצות לא פחות מהיותי ישראלי. מדינת ישראל שייכת לעם היהודי כולו. השקפה זו שלי, מתחברת למסר של תיאטרון "גשר". כאן בישראל יתמזגו תרבויות בלי לטשטש את היחוד. זה היה טבעי שבמשך השנים "גשר" החלה להציג בעברית ולאנסמבל נכנסו שחקנים ישראלים.

אף לא לרגע לא ראיתי את עצמי כמצנט. אלא כמוליך. כמו שרעייתי אביטל החלה להילחם על שחרורי וסחפה את הממסד, כך אנחנו בפורום בראשותי פתחנו דלת ראשונה ל"גשר" ובעקבותינו המימסד המחבק הצטרף. 

מתוך "תיעוד הקמת תיאטרון גשר. עדויות אישיות" מאת טלילה בן זכאי לוי, עיבוד חיים נגיד

 

 
חזרה לכל החדשות

לוח הצגות

הצגות קרובות:
יום ה' 28.06.2018 שעה 20:00
לרכישת כרטיס לחצו כאן