רפי בן משה

רפי בן משה

רפי בן משה

כתב: ע.נ

עריכה: ורדה צ'צ'יק 

אפריל 2008

 

 

בסוף שנות ה-80 במאה שעברה ותחילת ה-90 הוקמה ועדת השישה שהייתה מורכבת מנציגי שלושה גופים:משרד החינוך,משרד הקליטה והסוכנות היהודית, וזאת לצורך הקמת מרכז לקליטת אמנים עולים. קראתי בעתון מודעה המחפשת איש חיצוני בעל רקע אמנותי לרכז את פעילות המרכז, בהיותי מוסיקאי במקצועי התאמתי ככל הנראה לדרישות התפקיד. בתחילה דובר רק על חצי מישרה, אך עם הזמן וקבלת התקציבים, המישרה צמחה למישרה מלאה.

  בתקופה הזו הגיע הגל הגדול של  אמנים מבריה"מ לשעבר, שכלל מוסיקאים, אנשי תיאטרון וקולנוע, סופרים וציירים. הקשר עםהאמנים נוצר בשתי דרכים, או שהם הגיעו אלינו, או שאנחנו יצאנו לשטח, על סמך מידע על פעילות הראויה להכרה, חוות הדעת שלנו הועברה לקובעי מדיניות התמיכה. אנשי "גשר" הגיעו כקבוצה מאורגנת, כפי שהיו גם במוסקבה ,וכפי שזכור לי הם ביקשו הכרה כמוסד תיאטרוני ותמיכה הולמת בהתאם. הדמויות הבולטות בקבוצה היו הבמאי ייבגני אריה, איש המנהלה סלאבה מלצב, ובין השחקניםיבגניה דודינהוסאשה דמידוב.את ההפקה הראשונה שלהם "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" הם עשו בבימרתף של "הבימה"  וכמובן שבשפה הרוסית. הוזמנו להצגה כל אנשי המוסדות והמקצוע ואני זוכר אותה כהצגה מדהימה. אמנם ארוכה כאורך הגלות , אבל ראו שם תיאטרון מסוג אחר, שמתייחס לטכסט ברצינות רבה, עם במאי מאד מקורי, ואני חשבתי שהתיאטרון האיטי הזה יכול לעשות שידרוג  גם לתיאטרון שלנו, כי הייתה להם איזו אמת פנימית.

  על הבמה עמדו כתריסר שחקנים , שלא לדבר על כל האנשים הטכניים שמאחורי הבמה, ומי שהיה ממונה על נתינת תקציב נוסף לתיאטרון חדש הייתה המועצה לתרבות ואמנות , שבראשה עמד אבנר שלו, ובתוך המועצה המדור לתיאטרון שבראשו עמדה שרה ליסובסקי. שלו כינס ישיבה רבת משתתפים לדון במעמדו של התיאטרון החדש, והישיבה הפכה לסוערת מאד. במדור התיאטרון ישבו לא מעט אנשים שייצגו את התיאטרונים בארץ והם חששו לגורל מוסדותיהם ושאלו בשביל מה צריך כאן עוד תיאטרון?? אחרים דווקא הבינו שחשוב לתמוך בגוף כזה שישמש מודל חיקוי לתיאטרונים הקיימים, ובאמת כך קרה ברבות השנים במידה רבה.

  אבל השנים הראשונות שלהם היו קשות מאד. השחקנים שלהם עבדו לא פעם בלי לקבל כסף ובאו אלינו לבכות כדי לקבל צ'ק תמיכה לתשלום החשבון במכולת. אבנר שלו נתן מה שיכול היה לתת, אני נתתי מה שאפשר, אבל כל זה לא היה מספיק. חלק התייאשו ועזבו את הארץ למרות כל סל הקליטה. אלה שנותרו הבינו שעליהם לעבור לשחק בעברית,

תחילה עשו הפקות דו-לשוניות, ובהצגה השנייה אוהשלישית כברדיברו עברית, אבל לא זוכר בדיוק..

אני לא זוכר כמה תמיכה הם קיבלו לעומת האחרים? אני מניח שאחרי שהמועצה לתרבות ואמנות לקחה על עצמה לתמוך בהם  הם קיבלו לפי אותו מפתח כמו שאר התיאטרונים, שמקבלים גם מקרנות וגופים נוספים. אני הייתי חלק מתקציב האוכל שלהם, חלק מרווחתם היומית. את השאלה בשביל מה צריך עוד תיאטרון שואלים תמיד, כמו בשביל מה צריך עוד תזמורת? ואני חשבתי שהגל הגדול של עולים מבריה"מ יביא לא רק אמנים אלא גם קהלים חדשים לתיאטרונים ואולמות הקונצרטים. נכון שזה תהליך שלוקח זמן, אבל בסופו של דבר המציאות היום מוכיחה שצדקתי.

לאנשי "גשר" הייתה שפה תיאטרונית משלהם והיה חשוב לטפח אותה. הם יכלו באותה מידה גם לחזור לרוסיה, או להיקלט כגוף בניו-יורק אני יודע שהיו דיבורים על כך, אבל רק דיבורים, וכשהגיעו אלי הדיבורים הללו אמרתי: רגע רגע, בואו נעשה משהו שיישארו כאן, ובסוף החזקים נשארו.

 

קליטת השחקנים של גשר הייתה קשה יותר מקליטת מוסיקאים רוסים, בגלל השפה שהיא הכלי המקצועי. עם מוסיקאים היה לי קל יותר. תזמורת סימפונט ברעננה מורכבת מ-95% מוסיקאים מרוסיה, בקאמראטה שלאבנר בירוןיש כ-90% מוסיקאים עולים ובשאר התזמורות הגדולות המוסיקאים העולים בולטים ומורגשים. עזרתי גם לקלוט עשרות או מאות מורי מוסיקה בקונסרבטוריונים  ובאקדמיות וגם בתעשיית הקולנוע יש אמנים רבים ואנשים טכניים מבריה"מ לשעבר. לכל אלה היה קל יותר כי לא היו זקוקים לשפה בעבודה המיידית.

לרכישת כרטיס לחצו כאן

לוח הצגות

הצגות קרובות:
יום ב' 24.09.2018 שעה 20:30

חדשות

מידע שימושי על נגישות האתר

תיאטרון גשר יציג בארה"ב ובקנדה את ההצגות "הדיבוק" ו"במנהרה" - ויתארח בפסטיבלים ותיאטראות בטורונטו, ניו יורק ופיטסבורג


הבמאי נועם שמואל יעלה בבכורה ישראלית את הרומן הראשון של הסופר האמריקני ממוצא אפגני

ההצגה "יאקיש ופוצ'ה" בפסטיבל בסיביו

מאיה זיו מתכנית "העולם הבוקר" משתפת את התרשמותה מהצגות הילדים שלנו

הבוקר קיימנו מסיבת עיתונאים בנושא הפסטיבל בהשתתפות ראש העיר, מר רון חולדאי, לנה קריינדלין, מנכ"ל תיאטרון גשר, נעם סמל, המנהל האמנותי של הפסטיבל, אורי שובל, מנכ''ל המישלמה ליפו, סגן שגריר טורקיה בישראל, אומט דניז, רועי חן, דרמרטורג תיאטרון גשר.

"הצגה שהיא כמו חלום, ממש כישוף תיאטרלי, זוהרת כמו יהלום, גם ללא מילים" הארץ על מקבת - גרסה ללא מילים

קליפ מחדר החזרות

"יפה להפליא...דרמה אנושית רגישה ומשכנעת. הצגה שכדאי לצפות בה... בימוי מיוחד אינטליגנטי ומקורי" ידיעות אחרונות


חדשות נוספות