top banner
מרים יחיל וקס

מרים יחיל וקס

מרים יחיל וקס

קיץ 2008

בשנת 1991 עבדתי בהתנדבות מטעם "אמנות לעם" בבדיקת קבוצות של עולים שעסקו בתיאטרון. התבקשנו, אני ואחרים, לבדוק את רמתם האמנותית ולראות אם יש להם פוטנציאל להתערות בארץ והאם מוצדק לתת להם תמיכה כספית. לצורך זה יצאתי לסייר ברחבי הארץעם רפיבן-משה, שהיה איש המימסד התרבותי. אמרתי לו שלדעתי צריך בשלב הראשון לתמוך בכולם,  כדי להבטיח להם פרנסה, לפחות, ואת הרמה האמנותית ניתן יהיה לברר אחרי-כן.

במהלך הסיורים ראינו שחקנים, רקדנים, מפעילי תיאטרוני בובות, מה לא. את הטובים בתחום הבובות שידכתי בהצלחה לבית הגפן בחיפה. האחרים, אם לומר את האמת, היו חלקם למטה מכל ביקורת, וחלקם הד מעידן שחלף. למרות זאת המלצתי לתת לכולם לעבוד ולבקר אצלם שוב כעבור זמן.

באפריל אותה שנה הגיעו אלי אורחים מרוסיה, אנשי תיאטרון, שרצו לראות הצגות בארץ.

פניתי למכרי בתיאטרון ובאחת השיחות עם "הבימה" סיפרתי לבני צרפתיעל אורחי המיוחדים וביקשתי כרטיסים ל'מראה מעל הגשר' בעברית. "יש אצלנו הצגה ברוסית," הפתיע אותי בני וסיפר שהם העמידו את ה"בימרתף" לרשותה של קבוצת שחקנים רוסית. את שמה או את שם ההצגה, לא זכר. נו, הרהרתי ביני לביני, עוד חבורת עולים מסכנים. אך לאורחי ממוסקבה בישרתי בשמחה שמצאתי בשבילם הצגה ברוסית.

בערב ההצגה, בכניסה ל"בימרתף", ניגשו אל אורחי גבר נמרץ נמוך קומה ואשה בלונדינית רזה מאוד. שיחה נרגשת התפתחה. תכירי, זה סלאבה מאלצב, בישרו לי ידידי, מפיק ידוע במוסקבה. וזו קטיה סוסונסקי, הדרמטורגית. במאי ההצגהיבגני אריהגם הוא מן השמות המבטיחים ברוסיה, נכיר לך אותו אחר כך.

הם התלהבו מאוד וסקרנותי גברה. כשנכנסנו ללובי הזעיר, הופתעתי לראות בין הנוכחים את מבקרי התיאטרון הישראלים בהרכב מלא. בועז עברון, שאתו הייתי מיודדת, ידע על מסעותי בשנה האחרונה וממש ריחם עלי: מילא הוא חייב לראות את ההצגה בתוקף תפקידו, אבל למה אני צריכה לראות קבוצה אנונימית, ועוד ברוסית?

ההצגה הייתה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", מאת טום סטופארד, בבימויו של המנהל האמנותי ייבגני אריה. התפאורה הייתה מסלול שחצה את שטח המשחק, כשהקהל יושב משני הצדדים, חמוש באוזניות לתרגום סימולטני. מוסיקה דרמטית ליוותה להקת שחקנים שנכנסה בקצה המסלול וצעדה אל קצהו השני, דמויותיה מוכרות, כולן לקוחות מ"המלט". באי סדר תיאטרלי וללא מלים סיפרה התהלוכה המרתקת מי הוא מי ומה היחסים ביניהם, כל דמות ואישיותה, כל איש והדרמה שלו. ואז הופיעו שני האנטי-גיבורים ופתחו בדיאלוג המבריק המוכר, בהקשר מקורי לחלוטין: במקום דמויות אליזבתניות, הם היו 'כלאדם' וקורותיהם היו אלה של הפרט הקטן הנהפך לכלי משחק בידי האח הגדול.

המבקרים  הנכבדים ישבו בדיוק מולי מצידו האחר של המסלול. לא יכולתי שלא להבחין בתגובותיהם, במיוחד בפיותיהם שנפערו בתדהמה ובלסתותיהם שצנחו. בריכוז מלא ישבו לאורך שלוש המערכות, חרש החליפו דברים בהפסקה, ובסוף ההצגה אמר לי בועז עברון שריחם עלי קודם: אולי הם ירחמו עלינו ויישארו פה? שאלה של רמה אין כאן, זה היה ברור.

מאחר שהאורחים שלי הכירו את מנהלי התיאטרון, הציגו אותי אחרי ההצגה גם בפני ייבגני אריה, גבר מוצק, שחור זקן, עם קול רועם ועיניים בוערות. כנראה אמרו לו משהו על הרקע המקצועי שלי כי הוא פנה אלי באנגלית כבדת מבטא ושאל מה דעתי על סצינת הפתיחה, התהלוכה. מכיוון ששאל עניתי בכנות שהיא מופלאה, ורק שתי נקודות מתות מורידות את המתח, בלעדיהן תהיה מושלמת. הוא אמר תודה ונעלם.

עוד באותו לילה טילפנתי לניו-יורק, לנועם סמל שכיהן אז כקונסול ישראל לתרבות; היינו ידידים מתקופת עבודתנו המשותפת בתיאטרון חיפה ופסטיבל הצגות הילדים שאותו ניהלתי. ידעתי שהוא מתכנן לערוך בארה"ב פסטיבל ישראלי שבו הוא מבקש להציג את מיטב הכשרונות שלנו. אמרתי לו בלי הקדמות שהוא חייב לשריין בפסטיבל משבצת לתיאטרון הרוסי שאת שמו כבר ידעתי, 'גשר'. כשתתפנה, אמרתי, תבוא לראות את ההצגה, אבל אם תחכה עד אז כבר תפסיד את האפשרות לשבצם במועד, תאמין לי, כדאי לך לשריין להם מקום.

נועם הופתע. מעולם לא שמעתי אותך מדברת בהתלהבות כזאת ובנחישות כזאת, אמר. בסדר, אני לוקח את הסיכון ובקרוב אבוא לראות. למחרת פורסמו הביקורות בעיתונות שהתלהבה לא פחות ממני, ותיאטרון "גשר" הוזמן לניו-יורק וכבש את הקהל והעיתונות גם שם. כמובן שזה לא היה כל כך פשוט, היה צורך להשיג מימון לנסיעה,משרד החוץעדיין לא היה ער לעוצמתה של התופעה התרבותית המפתיעה, ונדרשו המלצות רבות עד שהצד הכספי בא על פתרונו. מנהלי "גשר" ביקשו את עזרתי בקשרי החוץ, ואחרי-כן גם בתרגום ההצגה לאנגלית, וכך החל הקשר המקצועי בינינו, מצידם בתודה והיזדקקות, מצידי בהתלהבות ובהתנדבות.

מרגע שנוצר הקשר, מצאתי עצמי מעורבת יותר ויותר בחייהם האמנותיים. מתוך רצון לעזור להם לתפקד בתוך הסביבה התיאטרונית-ישראלית הפעלתי את כל קשרי וניצלתי את הידע שלי בתחום. הם באו מעולם אחר והכל כאן היה חדש ושונה. למי צריך לפנות בבקשת תמיכה? איך מנסחים מכתב בקשה? אילו קרנות ישראליות תומכות בתרבות ואמנות? מי הם ה"פונקציונרים" שיש ליצור אתם קשר? ועוד ועוד. הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. בצד השני היו בדרך כלל קטיה אויבגני אריהשדיברו אנגלית, אך עד מהרה הצטרף גם סלאבה מאלצב שלמד עברית במהירות.

מימון הוא אמנם לא התחום שלי, אבל ידעתי שזה חיוני בשבילם ונחלצתי לעזור. הרי בלי תקציב להפקות התיאטרון לא יוכל לשרוד. באותם ימי בראשית השחקנים לא קיבלו משכורות, הם חיו מסל הקליטה האישי של כל אחד ואחת מהם, והתיאטרון 'הרים' את הפקותיו מתקציב פרוייקטים זעום של משרד הקליטה. כך אי אפשר יהיה להמשיך. הפקות עולות כסף. צריך תפאורה, ותאורה, ותלבושות, ואולם, ותיפעול, ופרסום, ושיווק.

אחד מפתרונות המימון שהועלו אז והיה סלע מחלוקת בין מנהיגי' גשר', היו הצעותיהם של תיאטרוני ישראל לאמץ את 'גשר' אל חיקם. מי עדיף, שאלו אותי המנהלים,התיאטרון הקאמרי, הבימה, אותיאטרון חיפה? במצבם הכספי הדחוק האפשרות לחסות בצילו של מוסד מכובד הייתה מפתה. ומה יהיה אז על עצמאותכם האמנותית? שאלתי. מבטיחים לנו לא לפגוע בה, הייתה התשובה. ואתם מאמינים שכך יהיה? הקשיתי. הם לא היו תמימים עד כדי כך, וההחלטה בנושא נדחתה מפני ההפקה הבאה.

ההצגה השניה שהועלתה הייתה הטרגי-קומדיה הנוגעת ללב "דרייפוס" של זאן קלוד גרומברג. גם אותה ראיתי באולם מושאל ביפו, עם תרגום סימולטני לעברית. כמה חבל שהצגה יפהפיה כזאת לא תגיע לקהל ישראלי, חשבתי, והתחלתי לדבר על לבם שליבגני אריהוסלאבה מאלצב לשלוח את השחקנים – ואת עצמם – לאולפן לעברית.

ניהלנו שיחות סוערות בנושא אל תוך הלילה, במרתף המעופש בפינת רחובבן עמיבתל אביב ששימש אותם לחזרות. אני סברתי שהעברית צריכה להיות בעדיפות ראשונה, אך אריה ומאלצב היססו: כדי לאפשר לשחקנים ללמוד יהיה צורך לעצור אתהפקות התיאטרון, מומנטום ההצלחה הראשונית יגווע, והם יצטרכו להתחיל מהתחלה. מי יודע אם יוכלו. עם זאת היו מודעים לחשיבות העניין, שיקבע אם יישארו תיאטרון מיעוט או ירחיבו אל הקהל הישראלי כולו.

עוד "דרייפוס" מוצגת בהצלחה ברוסית, פנהאלי ייבגני אריהואמר, אני מבין שככל שנקדים לעבור לעברית, כן ייטב. סלאבה הסכים אתו. נכון, אמרתי, כולם צריכים ללכת לאולפן. לא, אמר אריה, בלי להפסיק את העבודה. יש לי רעיון אחר אם את תהיי מוכנה לעזור לנו. מה הרעיון? "דרייפוס" הצגה קלה יחסית ויש לה תרגום עברי של יהושע סובול. השחקנים הרוסים ישננו את הטקסט באופן פונטי, ואני אעזור להם לבנות לתוכו משמעות.

ירד מהפסים, חשבתי, הוא משלה את עצמו, והסברתי שתיאטרון איננו אופרה שבה המלים נישאות על גלי המוסיקה. בתיאטרון המשמעות היא במלים, בהיגוי, באינטונציה, ואין שום סיכוי לשחק בלי להבין מה אומרים. איש מהשחקנים לא דיבר עברית, איך יצליחו להשתלט על טקסט של הצגה? אבל נכונותו להתמודד עם משימה בלתי אפשרית ריגשה אותי. כדי לצאת מזה איכשהו בלי לפגוע, אמרתי לו: אם הם יצליחו ללמוד בעל פה בעברית, אני אהיה מוכנה לעזור.

אחרי שלושה שבועות אריה הזמין אותי לחזרה. כל השחקנים ישבו שם סביב שולחן עם מחברות ובהן שורותיהם כתובות באותיות קיריליות. הם דיברו את כל המחזה בעברית, כשהם מציצים מדי פעם למחברותיהם. דיבור מכני, כמובן, מבלי להבין מה הם קוראים ובלי ההדגשים הנכונים, אבל זו הייתה עברית. את שלושה השבועות שקדמו עשו בחברת אלונה מינקובסקי מזכירת התיאטרון הדו לשונית ומארק איווניר השחקן, שהכתיבו להם את הטקסט העברי, ועזרו להם לשננו יומם ולילה.

זו הייתה ההתחלה. הסתכלתיעל אריהוהייתי המומה. כוח רצון כזה והשקעה כזאת לא פגשתי מימי. אם הם יכולים לעשות דבר שנראה לי בלתי אפשרי, אולי גם אני אוכל. עמדתי בדיבורי והתחלתי לעבוד אתם על "דרייפוס". היות שאני לא דוברת רוסית, ביקשתי מאלונה שתתרגם בחזרות, אבל מהר מאוד גיליתי שהשחקנים מבינים אותי היטב גם ללא תרגום. הייתה לנו שפה משותפת - שפת התיאטרון. כדי שתהליך העבודה יהיה ישיר ומהיר רשמתי לעצמי כמה מושגים ברוסית – (באותיות עבריות...) שחררתי את אלונה למשימותיה, והתרכזתי בשיטת ההדגמות: "חזור אחרי..."

עקב בצד אגודל התקדמנו ובנינו משמעות בעברית, פואנטות קומיות, אינטונציות, רצף.

לא די היה שיבינו מה הם אומרים, הדרמה והקומדיה צריכות 'לעבוד'. גם לא הייתה דרך לבדוק אם עמלנו נשא פרי, מפני שרק אני יכולתי לשפוט אם העברית שבפיהם מעבירה את התכנים הרצויים או לא, ואני הייתי כה שקועה בפירוק הטקסט בעבורם שלא בטחתי עוד בשיפוטי – העצים הסתירו לי את היער.

סלאבה שכר את אולם מוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב לעשר הצגות. להצגה הראשונה הגיעו בערך 30 איש, אבל לגודל הפתעתנו, הם התגלגלו מצחוק ומהנאה. כנראה שהצופים סיפרו לחבריהם כי למחרת כבר היו בקהל 50 וביניהם מפורסמים כחיים בר-לב ויצחק מודעי.

בערב הראשון ניכר היה בפניהם של השחקנים שהם מופתעים לגמרי מזה שההצגה 'עובדת', שהם מדברים בעברית והקהל מגיב בדיוק במקומות הנכונים. ביום השלישי נתבשרנו שהמחזאי נמצא בארץ (לרגל הצגה שלו בתיאטרון ה"חאן") והוא מגיע לראות את ההצגה. נתבקשתי לשבת לידו, כי איש מלבדי לא דיבר צרפתית ונכנסתי ללחץ. ידעתי שאריה עשה שינויים מרחיקי לכת במחזה, ויתר על מערכה שלמה, שינה סצינות, בקיצור - עשה במחזה כבתוך שלו מבלי לבקש רשות. הכנתי נימוקים מלומדים למקרה שהמחזאי ישאל על כך במקום לעזוב בחמת זעם.

הערב בא, האורח הגיע, ההצגה התחילה והוא לא אמר מילה עד הסוף. את הנאת הצופים, שמספרם עלה ל-80, חש וראה. את הביצוע המצויין של השחקנים ראה גם כן.

עם תום מחיאות הכפיים ביקש שאלווה אותו אל השחקנים, ובדרכנו אל מאחורי הקלעים שאל אותי, בעדינות, לפשר השינויים. הסברי היו משכנעים, כנראה, והוא קיבל אותם בהבנה. השחקנים המתינו לו נרגשים והוא אמר בצרפתית: "מניפיק!" – נפלא. ובהמשך ויתר לתיאטרון עלהתמלוגים. במשך השנים ניסה לעניין אותנו בעוד מחזות שלו אבל זה לא הסתייע.

לקחי "דרייפוס" בעברית במוזיאון ארץ ישראל היו רבים. ראשית, הקהל הרחב לא ידע ש'גשר' משחק בעברית. אפילו חלק מן הצופים שהגיעו לתיאטרון הופתעו לגלות שההצגה היא בעברית. באותו שלב לא פרסמנו זאת ברבים. הנהלת התיאטרון חשבה שנכון להתחיל בקטן, לא לצאת בהצהרות ובהבטחות, ואני תמכתי בהחלטתם היות שלא ידעתי כיצד תסתיים ההרפתקה המוזרה של משחק בעברית בלי לדעת עברית.

הפעם הראשונה שבה ניתן לכך פרסום הייתה בפסטיבל ישראלשאליו הוזמן התיאטרון עם המחזה "מולייר" של בולגאקוב, גם הוא – כמובן – בבימויו של ייבגני אריה. זו הייתה הפעם השנייה שבה העברנו הצגה מרוסית לעברית, ועבדנו באותה שיטה שהתחלתי לפתח בניסיון הראשון ב"דרייפוס". זה לא היה קל. שחקנים מנוסים נהפכים לפתע לטירונים בארץ לשונית לא נודעת. דודינה פעמיים ברחה מן הבמה בבכי כי אמרתי לה שלא מבינים אותה. העדפתי להתעקש בחזרות כדי לחסוך לה חיצי ביקורת בהצגות. את התפקיד הראשי ב "מולייר" שיחק גמבורג שהתקשה במיוחד בקליטת העברית. הם היו צריכים לזכור את הטקסט בשפה זרה, אבל הקהל צריך היה להבין מה הם אומרים.

בערב הבכורה בתיאטרון ירושליםהצעתי לאריה שאלונה תשב מאחורי הקלעים עם המחזה על תקן של לחשן. החשש פן יתבלבל שחקן וההצגה 'תיתקע' באין איש ש "יציל" את המצב כמקובל, כי אף שחקן אינו מבין עברית, הכניסה את כולנו למתח עצום. אריה עישן כמו קטר. לי רעדו הברכיים.

אבל מרגע שההצגה התחילה, היה ברור שהקסם עובד. היא זרמה ללא תקלות רציניות ועל ההצלחה העצומה העידו מחיאות הכפיים שנמשכו דקות ארוכות. אנשים המתינו לשחקנים בחוץ ואמרו שהם החזירו להם את האימון בתיאטרון. עמרי ניצן, מנהל הפסטיבל, היה גם הוא מרוצה. כאשר ליווה אותי החוצה נתקלנו בקבוצת שחקני 'גשר' שקיבלה את פני בשאגה: "הורה [הידד] מרים!" ואני חשבתי : הידד לכם, השחקנים, עשיתם את הבלתי אפשרי!

בארוחת ערב חגיגית שהתקיימה לכבוד ההצגה דיבר, בין השאר, ליאוניד קנייבסקי (מבכירי השחקנים) ואמר: "קרו לנו הרבה ניסים בארץ, אבל הכי מדהים בעיני הוא נס המפגש עם מרים."

מאז ואילך פעל התיאטרון בשתי שפות, בהתחלה יותר ברוסית ובהמשך יותר בעברית. גילינו תופעות לוואי מענינות: צופים דוברי רוסית צפו בהצגות ברוסית וגם בעברית.

הדבר איפשר לעולים החדשים לבדוק את עצמם בהבנת העברית וללמוד מלים חדשות מדי ערב. ערך מוסף חשוב ובלתי צפוי בתקופה של קליטה.

בעבודה על "מולייר" כבר הייתי חלק מהצוות האמנותי של 'גשר'. שלב ההתנדבות הסתיים. כעבור זמן לא רב נהפך התיאטרון לגוף אמנותי מוכר שיכול לשלם משכורות, ולהעסיק עובדים. תקופת ההקמה הסתיימה.

 

 

 

לרכישת כרטיס לחצו כאן

לוח הצגות

הצגות קרובות:
יום ה' 26.04.2018 שעה 20:00

חדשות

מידע שימושי על נגישות האתר

הבוקר קיימנו מסיבת עיתונאים בנושא הפסטיבל בהשתתפות ראש העיר, מר רון חולדאי, לנה קריינדלין, מנכ"ל תיאטרון גשר, נעם סמל, המנהל האמנותי של הפסטיבל, אורי שובל, מנכ''ל המישלמה ליפו, סגן שגריר טורקיה בישראל, אומט דניז, רועי חן, דרמרטורג תיאטרון גשר.

"הצגה שהיא כמו חלום, ממש כישוף תיאטרלי, זוהרת כמו יהלום, גם ללא מילים" הארץ על מקבת - גרסה ללא מילים

קליפ מחדר החזרות

"יפה להפליא...דרמה אנושית רגישה ומשכנעת. הצגה שכדאי לצפות בה... בימוי מיוחד אינטליגנטי ומקורי" ידיעות אחרונות


הרצל מתעורר לחיים בגשר, ומזכיר שחזון אינו מסתכם ב"חיים עצמם"

הקרנות חד פעמיות של הסרטים הבולטים וזוכי הפרסים של 2017

"עם הומור שנון, משחק מעולה וטקסט משובח - "הרצל אמר!" היא אחת ההצגות הרלוונטיות והמומלצות בסביבה". (YNET)

בצאת ראש השנה קיימנו את אירוע הגאלה השנתי שלנו, שכלל מופע חד פעמי ומרגש לציון יום הולדתו ה-70 של המנהל האמנותי שלנו יבגני אריה.

חדשות נוספות