top banner
חנן בן יהודה

חנן בן יהודה

חנן בן יהודה

כתב: אברהם תירוש

עריכה:  גבי שטרסמן 

מאי 2008       

 

 

ב-1991 הייתי, בין השאר, מנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח, וגם יועץ לראש העיר תל אביב שלמה להט (צ'יץ') ומקורב אליו. בהנהלת הקרן היה חבר בשם דוד לאור, דובר רוסית, שעסק בגיוס כספים לקק"ל ועוד. יום אחד הוא בא אלי וסיפר על התארגנות של עולים מברית המועצות להקמת תיאטרון "גשר".

הם התכנסו ועשו חזרות בכל מיני חללים ודירות פרטיות, והוא פגש אותם והיה מלא התפעלות. הוא אמר שזה נהדר ושאני חייב לבוא לראות אותם. כבר למחרת נפגשתי, יחד עם לאור, עם סלאבה מלצב (שהיה אחר כך המנהל הראשון של התיאטרון) ועם רומןקבטנר (הסמנכ"ל בעתיד). הם ספרו לי על ייבגני אריה שעומד בראש הקבוצה – הוא עצמו לא נכח בפגישה זו- עלשחקנים עולים נהדרים שיש בקבוצה והציגו לפני נתונים שונים.

הם גם גוללו את מסכת התלאות והתרוצצויות שלהם במבוכי מחלקות העיריה וגופים שונים, את הדחיות וההפניות מגורם אחד למשנהו ואת השורה התחתונה: הם אינם מצליחים לקבל סיוע עירוני לפרוייקט הייחודי שהם מבקשים להקים. הם בקשו שאקח את העניין לטיפולי ושאסייע להם באמצעות קרן תל אביב וקרבתי לצ'יץ'. התרשמותי מהם הייתה חיובית ונרתמתי, למרות שעדיין לא ראיתי אפילו חזרה שלהם.

באותו זמן כבר היו בקבוצה שניסתה לסייע להם גם שמוליק עומר והסופריםחנוך ברטובובן-ציון תומר. הלכתי לראש העיר, הצגתי את הנושא, והוא אמר: אם אתה כל כך נלהב מהם וממליץ, אני סומך עליך, בא נבדוק איך מזיזים את העניין. התחלתי לקיים פגישות עם גורמים שונים, בהם הגורמים העירוניים הרלוונטיים, וצרפתי את נאווה דיסנצ'יק, יועצת ראש העיר לענייני תרבות, שסייעה בגיוס כספים ובארגון פעילויות שונות. התוצאה הישירה הראשונה הייתה: צ'יץ' נתן להם מיליון שקל.

בשלב זה בערך, גם נתן שרנסקי, שעמד אז בראש הפורום הציוני, התגייס וניסה לעזור. הוא הציע לגייס תורמים בניו-יורק, במהלך ביקור של התיאטרון  שם, שהציג ב-Bam שבברוקלין (נעם סמל עוד היה אז קונסול התרבות בניו-יורק). בסופו של דבר נתן להם שרנסקי  מאה אלף ש"ח, כהלוואה שנהפכה למענק.

התחלנו בגיוס כספים לתיאטרון באמצעות קרן תל-אביב ופטרנו אותם מהעמלה המקובלת, שגבינו בדרך כלל. זיווה להט, אשת ראש העיר, התגייסה לעזרה ושולה באייר החלה לגייס ידידים לתיאטרון החדש, ומכך צמחה אחר כך אגודת הידידים.

צ'יץ' שיכנע כבר בראשית הדרך את האלוף במילואים וראש המוסד בדימוס, צבי זמיר, להצטרף ולעמוד בראש הגוף הציבורי של התיאטרון (אני נכנסתי להנהלה עם הקמתה ואני חבר בה עד היום). לאחת ההצגות הראשונות, "משפט דרייפוס", הזמין צ'יץ'  אנשי עירייה ואורחים מיוחדים אחרים כדי לקדם את העניין.

ההצגות נערכו בהתחלה בכל מיני "חורים". ראש העיר רצה לתת להם את אולם נחמני, אבל זה נתקל בתחילה בקשיים, משום שמחציתו הייתה שייכת לממשלה שרצתה למכור אותו. צ'יץ' התעקש ולבסוף הצליח, והם קיבלו את האולם. אמנם, לא ניתן היה לשחק בו, אך הוא שימש אותם לחזרות, להכנת התפאורות ותפירת התלבושות, ולמשרדי התיאטרון. הוא פטר אותם מדמי שכירות על אולם נחמני, והיה עליהם לשלם רק את ההוצאות השוטפות. כשאהרן סופר, שהיה אחראי על האולמות העירוניים, שאל את צ'יץ': למה? ענה לו: "'למה' תשאל במקום אחר".

אני זוכר שמההתחלה היו ויכוחים על השפה שבה יועלו המחזות, אך המגמה הייתה להציג בעברית ולהתאקלם כך בתרבות הישראלית, וזה אכן נעשה. חלק מהשחקנים שיחק בתחילה בעברית בלי לדעת את השפה. היו גם ויכוחים על טיב ההצגות, כשייבגני אריה, הדמות הדומיננטית בתיאטרון, שלל מכל וכל הצגות קופתיות והלך רק על הצגות איכותיות. היו על רקע זה משברים, ונוצרו יחסים לא טובים  בין אריה לבין סלאבה מלצב, שלא תמיד ידענו את רקען המלא והאמיתי. אריה טען שסלאבה מתערב לו ברפרטואר. ב-1995 הם נפרדו ומלצב עזב.אורי לויהגיע ובעבודה קשה וכישרון הביא לשיפור היחסים הפנימיים בתיאטרון.

לרכישת כרטיס לחצו כאן

לוח הצגות

הצגות קרובות:
יום ה' 28.06.2018 שעה 20:00