דוד אלכסנדר

דוד אלכסנדר

דוד אלכסנדר

כתיבה: טלילה בן-זכאי

עריכה: ורדה צ'צ'יק 

אפריל 2008

 

כיום אני עומד בראש האקדמיה לעיצוב בחיפה, ב-1990 כיהנתי כמנכ"ל קרן רבינוביץ לאמנויות, המוכרת גם בשם: קרן תל-אביב לתרבות. הקרן הוקמה בשנת 1970 ע"י ראש עיריית תל-אביב דאז – יהושע רבינוביץ. היא עמדה על כ-10 מיליון דולר, כאשר על פי התקנון שלה, רק הפירות נועדו לחלוקה עם דגש על עידוד אמנות ישראלית ואמנים ישראלים בכל תחומי האמנות, כך שלא היו בידינו סכומים גדולים, והויכוח הפנימי סבב תמיד סביב השאלה האם עדיף לחלק סכומים קטנים לאמנים רבים, או סכומים גדולים יותר למעטים?

בדירקטוריון של הקרן ישבו אז אישים מרכזיים כמו: פרופ.אריה הראל, מנהל בית החולים איכילוב. צביקה זמיר מ"המוסד",שלמה להט– ציץ, ראש העיר הבא, השופטת שולמית ולנשטיין, אהרון בקר, שלום רוזנפלד וישעייהו אברך; ורק טבעי שהם משכו זה את זה לפעילויות שונות.

פרופ. הראל, שהיה בשעתו שגריר ישראל בברה"מ, ודיבר רוסית, הוא שיצר את הקשרהראשון עםהאמנים הרבים שהגיעו בתחילת 1990 בגל העליה הגדול מברה"מ לשעבר. 

בחדרו בבית החולים ישב וראיין גם רפאים וגם אמנים, ובעזרת קשריו הרבים ידע לאן להפנות אותם.

בתוקף תפקידי בקרן הייתי חבר במדור התיאטרון של המועצה לתרבות ואמנות. אני זוכר שאבנר שלו זימן ישיבה של המדור ושם הרוחות סערו נוכח הצעתו לאשר תמיכה לתיאטרון חדש של עולים חדשים המבקשים לשחק ברוסית. נדמה לי שאז אפילו לא היה לו שם. הובעו חששות פן זה יהווה תקדים לבקשות של גופים נוספים להקמת תיאטרונים בשפות זרות נוספות, משום כך ההחלטה שנתקבלה הגבילה את מתן התמיכה לשנים הראשונות עד שילמדו עברית. איש לא פילל אז שהם יעשו את הבלתי יאומן, ובתוך כשנה וחצי – הרבה לפני ששלטו בשפה – ישחקו בעברית!

עם הקמת הנהלה ציבורית לתיאטרון הוזמנתי לקחת בו חלק בגלל תפקידי בקרן העירונית. למרות ששהו בארץ חדשים מועטים, הם קראו מהר מאד את המפה והבינו שהם זקוקים ל"פטרונים" שילוו אותם ויפתחו למענם דלתות.

המנהל הכללי של התיאטרון, סלאבה מאלצאב, היה נוהג לשבת שעות ארוכות במשרדי, הוא היה נחוש בדעתו ללמוד כל מה שיכול על התנהלות חיי התרבות בארץ. הוא לא תמיד עשה מה שהציעו לו, זה לפעמים קצת קומם, אבל אי אפשר היה לכעוס עליו. שיטת הניהול שלו הייתה שונה, אולי גם דרך החשיבה ובסופו של דבר עשה מה שבראש שלו.

הוא היה מגיע תמיד עם מעיל עור חום ובו קרע בצד, כשהציעו לו לתקן את הקרע אמר שזה מזל רע אם מתקנים...

כמובן שמה ששיכנע יותר מכל להמשיך ולעזור להם ככל יכולתנו הייתה האיכות האמנותית שלהם. הצפיה בערב הבכורה של "רוזנקרנץ וגילדנשטרן", ב"בימרתף" בבימויו של ייבגני אריה הייתה חוויה עמוקה שאני נושא אותה עד היום. לרגעים הייתה תחושה שאולי כך היה כש"הבימה" הגיעה ארצה.

כשב"גשר" חיפשו יו"ר להנהלה הציבורית, המלצתיעל צביזמיר. הם קצת הופתעו, מה ולראש הק.ג.ב. – ה"מוסד" – לשעבר ולחיי התרבות? אבל מהר מאד נוצר ביניהם קליק, והוא הפך לדמות דומיננטית ביותר בחיי התיאטרון. לא היסס להעמיד לרשותם את קשריו הרבים עם צמרת המימסד, והיה תמיד מוכן להקשיב לבעיותיהם ולנסות לעזור להם גם ברמה האישית. הם מצידם תמיד חלקו לו כבוד רב, כאילו עברו ל"דום" כל פעם שנכנס לחדר ואתו לא עשו "שטיקים".

לצערי, קרן ת"א לא יכלה לעזור להם הרבה. אני לא זוכר שאי פעם שחקנים או רקדנים נעזרו בקרן, אבל נסינו לתמוך בעקיפין, ברכישת כרטיסים וכו".

בצד ההתלהבות והמסירות לאין קץ שלהם אני חייב לציין גם שהם עבדו על אפס תקציב. ללא כל בזבזנות. הכינו במו ידיהם את התפאורות הצנועות והתלבושות, קיבלו מינימום שכר ונשענו בהתחלה רק על "סל הקליטה". הרשימה אותי גם העובדה שהם אף פעם לא התבכיינו. אם סגרו בפניהם דלת, הם חזרו מהחלון. ניצלו כל אופציה שיכלה לעבוד לטובתם. ממש לא ישבו וחיכו שיעשו בשבילם את העבודה.

נושא נוסף שהייתי מעורב בו בתיאטרון קשור לתקופה קצת יותר מאוחרת. יום אחד פנהאלי צביקה זמירבבקשה שארתום את עצמי לטפל בגיור של קבוצה כבת 10 מאנשי גשר ומשפחותיהם. כמובן שנעניתי ברצון. כידוע חוקי הגיור בארץ מסובכים למדי, אבל חשבתי שזה נושא שראוי להשקיע בו. מאחר ושיחקו בערבים לא יכלו להשתלב באולפני הגיור הרגילים , התחייבתי לערוך להם אולפן ללימודי היהדות והיינו נפגשים מדי שבוע ללימודים. קודם הגיעו אלי לבית התפוצות, אבל גם זה הכביד עליהם בין שעות החזרה בבקר וההצגות בערב, כך שאני הייתי מגיע אליהם, לחדר החזרות ביפו.

באותה תקופה היה נסיון להקים מינהלת גיור בראשותו של ישראל רוזן שהיה רב ומדען שהתמחה במציאת פתרונות טכנולוגיים לשומרי מצוות בעולם הדתי, הוא היה אדם פתוח שניסה למצוא דרך להקל על החפצים בגיור. אבל בגלל צרות מוח ומריבות פוליטיות המינהלת פוזרה לפני שהצלחנו לסיים את שלב הלימודים. מאז, חלק נפלטו, חלק מצאו דרכים אחרות להתגייר וחלק עדיין תלוי באויר, בין הרצון להמשיך לבין הנוקשות והאטימות של משרד הפנים.

 

לרכישת כרטיס לחצו כאן

לוח הצגות

הצגות קרובות:
שבת 21.07.2018 שעה 11:00