בוריס אחנוב

בוריס אחנוב

בוריס אחנוב

כתיבה: טלילה בן-זכאי 

עריכה:  בינה אופק

נובמבר 2008

 

נולדתי בלנינגרד, אבל בשנת 1990 עברנו, כל המשפחה, לעיר ריגה, שם עבדתי והופעתי בתיאטרון. אשתי יהודייה ובזכותה היו לנו הרבה ידידים יהודים. בפסח נהגנו ללכת לבית הכנסת לקבל מצות.

בשנות השבעים טענה אשתי כי עלינו לעזוב הכל ולעלות לישראל, אבל אני חששתי. לא ידעתי מה אוכל לעשות שם. בכל זאת למדתי קצת עברית ואפילו הכנסתי מלים בעברית לטקסטים שלי על הבמה. מדי יום, כשהיה עלינו לחתום בכניסה לתיאטרון – חתמתי בעברית.

ב-25.11.90 עלינו ארצה. אני הייתי מוכן לעשות שינוי גדול בחיי, אפילו להשאיר את התיאטרון מאחוריי ולהתחיל במשהו חדש. שונה.

בחרנו לגור בירושלים. למה? כי זו ירושלים. נשארנו בה מאז, גם כשהצטרפתי לתיאטרון "גשר", דבר שהיה כרוך בנסיעות רבות. את ירושלים לא עוזבים.

העתונאי יוסי תבור, אותו פגשתי עוד בריגה, עזר לנו לשכור דירה בירושלים ובעזרת סל הקליטה התחלנו את חיינו. נרשמתי לאולפן ושם פגשתי עוד שחקנים יוצאי ברה"מ לשעבר וביניהם גם את המחזאי שמעון זלוטניקוב. ביחד העלינו הצגה, במרכז של עולים ברחוב הנביאים. כסף כמובן לא קיבלנו, אבל כרטיסי אוטובוס דווקא כן.

בתחילת 1991 פרצה מלחמת המפרץ וכמו כולם, גם עלינו עברה תקופה קשה עם מסיכות גז, הדבקת החלונות וחרדות.

בפברואר שמעתי שהגיעה ארצה קבוצה של שחקנים ממוסקבה, וכי הם מתכוונים להקים תיאטרון והם מחפשים שחקנים. נסעתי לתל אביב וניגשתי לבחינה. נתתי את המונולוג של אריה לייב מ"השקיעה" של בבל והתקבלתי. ההצגה הראשונה של התיאטרון הייתה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן".  ב-20.4.91 הייתה הבכורה, בשפה הרוסית.

עוד באותה שנה הוזמן התיאטרון להופיע בברוקלין אקדמי בניו-יורק וזו הייתה חוויה אדירה.

באותו זמן חיפש תיאטרון ה"חאן" שחקן להצגה "הספסל" לגלמן, מחזה לשניים שעמדו להעלות. יוסי תבור סיפר לערן בניאל (אז מנהל התיאטרון), שאני מכיר את המחזה והתפקיד, כי עבדתי עליו בריגה. בתפקיד האישה הופיעה עליזה רוזן.

באתי לסלאבה מאלצב וסיפרתי לו על החלטתי. אמרתי  שלא באתי לכאן כדי לשחק ברוסית ואני לא מאמין ש"גשר" יעבור לעברית, לכן אני מעדיף להצטרף ל"חאן".

במשך חדשים אחדים עוד המשכתי לשחק ב"רוזנקרנץ" ב"גשר" ולעשות חזרות על "הספסל" בחאן. בלילות הופעתי ברוסית ובימים למדתי את הטקסט בעברית, אחרי שהעתקתי אותו לאותיות קיריליות. שלושה חדשים מאוחר יותר שיחקתי רק בעברית, ב"חאן" ואיגור מירקובנוב החליף אותי ב"גשר".

שלוש שנים הופעתי ב"חאן", עד שייבגני אריה התחיל להשפיע עלי לחזור ל"גשר", שבינתיים עבר לשחק בעברית. הייתי צריך לקבל החלטה וזה היה קשה, כי הייתה לי מישרה קבועה, היו לי חובות, התחייבתי לתשלומים וגם אשתי עבדה ב"חאן" (עכשיו גם בתי עובדת שם, שתיהן לא שחקניות), אבל קיבלתי הצעה מפתה - לשחק את וולאנד ב"השטן ממוסקבה". בסופו של דבר השתנו תכניות התיאטרון והתחלנו לעבוד על "בשפל". גם חזרתי לתפקיד שלי ב"רוזנקרנץ", הפעם – בעברית. את הטקסט הזה אני זוכר עד היום על פה.  רק אותו. טקסטים אחרים אני שוכח מיד עם סיום ההצגה.

ההתאקלמות מחדש ב"גשר" הייתה קלה, שהרי עבדנו כבר בעבר ביחד וכולנו היינו פחות או יותר באותו מצב כלכלי. עוד שני שחקנים – טרליצקי וחלמסקי המשיכו לגור בירושלים וביחד נסענו יום-יום אל התיאטרון ובחזרה, לחזרות ולהצגות.

אינני זוכר רגעי משבר ואף פעם לא חשבתי על חזרה לרוסיה. נכון שהיו קשיים בשנים הראשונות, אבל קיבלנו אותם בפשטות. לא ציפינו שיהיה קל ושנקבל מתנות. ידענו שצריך לעבוד. גם  את האוכל המקומי ואת המנטליות הישראלית קיבלנו באהבה, הרי רצינו שינוי.

לרכישת כרטיס לחצו כאן

לוח הצגות

הצגות קרובות:
יום ב' 24.09.2018 שעה 20:30

חדשות

מידע שימושי על נגישות האתר

תיאטרון גשר יציג בארה"ב ובקנדה את ההצגות "הדיבוק" ו"במנהרה" - ויתארח בפסטיבלים ותיאטראות בטורונטו, ניו יורק ופיטסבורג


הבמאי נועם שמואל יעלה בבכורה ישראלית את הרומן הראשון של הסופר האמריקני ממוצא אפגני

ההצגה "יאקיש ופוצ'ה" בפסטיבל בסיביו

מאיה זיו מתכנית "העולם הבוקר" משתפת את התרשמותה מהצגות הילדים שלנו

הבוקר קיימנו מסיבת עיתונאים בנושא הפסטיבל בהשתתפות ראש העיר, מר רון חולדאי, לנה קריינדלין, מנכ"ל תיאטרון גשר, נעם סמל, המנהל האמנותי של הפסטיבל, אורי שובל, מנכ''ל המישלמה ליפו, סגן שגריר טורקיה בישראל, אומט דניז, רועי חן, דרמרטורג תיאטרון גשר.

"הצגה שהיא כמו חלום, ממש כישוף תיאטרלי, זוהרת כמו יהלום, גם ללא מילים" הארץ על מקבת - גרסה ללא מילים

קליפ מחדר החזרות

"יפה להפליא...דרמה אנושית רגישה ומשכנעת. הצגה שכדאי לצפות בה... בימוי מיוחד אינטליגנטי ומקורי" ידיעות אחרונות


חדשות נוספות