top banner
רביזור (2010)

רביזור (2010)

רביזור (2010)

אל עיירה שכוחת אל שנשלטת בידי בעלי הון ושררה מושחתים מגיע אדם בשם חלסטקוב, פקיד פשוט וחסר מזל המתקבל כרביזור, מפקח מטעם השלטון. מרוב לחץ תושבי העירה מכתירים אותו בטעות כמפקח המחופש. בתוך הילולת ההתחנפות, הצביעות והשוחד הכללית, חלסטקוב מוצא עצמו פתאום בעמדת כוח עצומה, ואפילו מתארס לבתו של ראש העיר. ברגע האחרון הוא מסתלק ומשאיר אחריו עיר המומה של אידיוטים שנתפסו עם המכנסיים למטה, ועם מפקח ממשלתי, הפעם האמיתי, שמגיע לעיר.

"על מה אתם צוחקים? על עצמכם אתם צוחקים!" משפט המפתח העצוב- כועס הזה מתוך ההצגה הוא העומד מאחורי תפיסת העולם של גוגול, שכתב את יצירת המופת כסאטירה חברתית אנושית, אשר מטרתה להציב מראה מול החברה העלובה, המושחתת והצבועה.

בהפקה החדשה של המחזה הקלאסי תיאטרון גשר נוקט בגישה ויזואלית ייחודית:

הדמויות יוצאות מהחושך, מהריק, כמו ממוחו הקודח של גוגול, בסגנון שאפשר להגדיר כריאליזם מאגי. במקביל לצחוק אנחנו חוקרים את עולם "השדים" של גוגול, שמעיף את הדמויות מקצה לקצה ומשטה בכולם - כולל בקהל.

 הצגה ראשונה 14.07.2010

להצגות נוספות לחצו כאן
שפה ודיבור: יוני לוקאס
בימוי: יבגני אריה
תפאורה, תלבושות ומסכות: מיכאל קרמנקו
מוזיקה: אבי בנימין
ראש נעיר: דביר בנדק
אשתו: נטשה מנור
מפקח על מוסדות החינוך: ציון אשכנזי
השופט: גלעד קלטר
המפקח על בתי חולים: דודו ניב
מנהל הדואר: ז'יל בן-דוד
דובצ'ינסקי: בוריס אחנוב
חלסטקוב: אלון פרידמן
רופא מחוזי: ויקטור סוקולוב
מפקח המשטרה: יובל ינאי
תרנגול/סוס: גור קורן
חתול שחור: רומן גרשקוביץ'
תזמורת: -
מנהל תזמורת, קלרינט: יעקב זילברמן
תופים: אלכסנדר דון
טרומבון: איגור אוקון
  להורדת התוכנייה לחץ כאן  

"הפקה ססגונית ופנטזיה קומית אדירה....אלון פרידמן אדיר....ההצגה משאירה רושם עמוק ועשיר של תיאטרון במיטבו".

ידיעות אחרונות

"הצגה נפלאה, מחזה שמצליח להדביק אותנו לכיסא בצחוקים פרועים.. גם היום גוגול מעורר התפעלות לא פחות מגוגל."

מעריב

"הצגה כיפית סוג של חנות ממתקים....הנאה לגמרי מובטחת".

טיים אאוט

"יבגני אריה רואה במחזה חזיון גדול וצבעוני. אלון פרידמן הוא מלאכת מחשבת של תנועה, מימיקה וביטוי... נטשה מנור ונטע שפיגלמן מבריקות... ברביזור של יבגני אריה, האקטואליות והאוניברסליות שלו ממשיכות לפעם בו".

אתר הבמה

 "מעל הכל ניצב המשחק המשובח, האנושי והמעט מוטרף של כל הצוות. דביר בנדק מצוין ומגיע לשיאו במונולוג הסיום".

כלכליסט