נואל קוארד

  • אלכסנדר אוסטרובסקי
  • אוריפידס
  • ש. אנ-סקי
  • ז'אן אנווי
  • אלכסיי ארבוזוב
  • ניקולאי ארדמן
  • יסאק באבל
  • איגור באוארסימה
  • אריק בוגוסיאן
  • פטריק בסון
  • אמיל ברגינסקי
  • ברטולד ברכט
  • יצחק בשביס-זינגר
  • ניקולאי גוגול
  • קרלו גולדוני
  • ויטולד גומברוביץ'
  • גריגורי גורין
  • מקסים גורקי
  • נטליה גינזבורג
  • ז.ק. גרומברג
  • דוד גרוסמן
  • ז'אן דה לה פונטן
  • פייר אוגוסטין דה-בומרשה
  • פיודור דוסטוייבסקי
  • ג'ו דפייטרו
  • ארז דריגס
  • הומרוס
  • ג'פרי הטשר
  • שטפן היים
  • פטריק זיסקינד
  • רועי חן
  • לב טולסטוי
  • דניס טנוביץ'
  • אנה יבלונסקיה
  • ונדיקט ירופייב
  • חנוך  לוין
  • ולדימיר מאיאקובסקי
  • ולרי מוחריאמוב
  • ז.ב. מולייר
  • ברנרד מלמוד
  • מרטין מק-דונה
  • יהושע סובול
  • טום סטופרד
  • סיימון סטיבנס
  • אוגוסט סטרינדברג
  • דניס פונביזין
  • לואיג'י פירנדלו
  • בראד פרייזר
  • בראיין פריל
  • האחים פרסניאקוב
  • מרי צ'ייס
  • אנטון צ'כוב
  • נואל קוארד
  • נועה קולר
  • גור קורן
  • יולי קים
  • יהושע קנז
  • יורם קניוק
  • ג'ון קריאני
  • יסמינה רזה
  • אלדר ריאזנוב
  • יעקב שבתאי
  • ויליאם שייקספיר
  • מאיר שלו
נואל קוארד

נואל קוארד

סר נואל קווארד פירס קווארד (באנגלית: Sir Noël Pierce Coward‏; 16 בדצמבר 1899 - 26 במרץ 1973) היה שחקן אנגלי זוכה פרס האוסקר, מחזאיומלחין של מוזיקה פופולרית.

נואל קווארד נולד בטדינגטון, בריצ'מונד שעל התמזה שבאנגליה לארתור סאבין קווארד (1856-1937), פקיד, ולאשתו ויולט אגנס (1863-1954), בתו של הנרי גורדון וויטש, קברניט ומודד בצי המלכותי הבריטי. הוא היה השני מבין שלושת ילדיהם, שהבכור שבהם נפטר ב-1898 בגיל שש. נואל קווארד החל להופיע בתיאטרון ווסט אנד בגיל צעיר. היה חבר ילדות של הרמיון ג'ינגולד, חרף העובדה שאמה לא רוותה נחת מהקשר.

קווארד היה תלמיד בבית הספר לתיאטרון 'האקדמיה איטליה קונטי', הופעתו המקצועית הראשונה הייתה ב-27 בינואר 1911, במחזה הילדים 'The Goldfish'. לאחר הופעה זו, קיבל הצעות מתיאטראות שונים לגלם את דמותם של ילדים. הוא לוהק עבור הפקה של 1914 שהציגה את פיטר פן.

בגיל 14 הוא נעשה מאהבו של פיליפ סטריטפילד, צייר בוהמיין שלקח אותו תחת חסותו והציגו בפני החברה הגבוהה בסלונה של מרת אסטלי קופר. היא קיבצה מסביבה אומנים והזמינה אותו לחיות באחוזתה בהאמבלטון, רוטלאנד, אולם הוא הוזמן להתארח בחוות ביתה ולא בבניין האחוזה ההדור, מחמת מעמדו החברתי הנמוך. סטריטפילד נפטר משחפת בשנת 1915.

קווארד שיחק במספר הפקות בצוותא עם סר צ'ארלס הוטריי, שחקן ויקטוריאני וקומיקאי, שאותו העריץ והיה תלמידו עד לגיל 20. מהוטריי למד קווארד טכניקות משחק קומיות ומחזאות. הוא גויס לצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, אולם שוחרר מפאת בריאותו הלקויה. קווארד הופיע בשנת 1918 בסרט 'Hearts of the World' שלדייוויד לוולין וורק גריפית' בתפקיד ללא לקרדיט. הוא החל לכתוב מחזות שהוא וחבריו יוכלו לככב בהם ובה בעת כתב ביקורות.

קווארד כיכב בתפקיד מרכזי במחזה הקומי 'I'll Leave It To You' ב-1920, בהיותו בן עשרים. בשנה שלאחר מכן הוא השלים את כתיבתה של סאטירת סולו, 'The Better Half', אודות מערכות יחסים שמנהל גבר עם שתי נשים, הסאטירה הוצגה למשך זמן קצר בליטל תיאטר שבלונדון ב-1922. המחזה נחשב לאבוד עד שכתב היד התגלה בשנת 2007 בארכיב הלורד צ'מברליין, שהיה אז הצנזור של כל המחזות שהוצגו ברחבי בריטניה.

קווראד זכה להצלחה צנועה עם מחזהו 'The Young Idea', מחזה שדמה למחזותיו של ג'ורג' ברנרד שו ב-1923. מחזהו הבא 'The Vortex' היה שנוי במחלוקת היות שהוא הכיל רמיזות להומוסקסואליות ולהתמכרות לסמים, והפך אותו לסנסציה בן לילה משני צדי של האוקיינוס האטלנטי. קווארד המשיך בשלושה להיטים דרמטיים 'Hay Fever', 'Fallen Angels' (שניהם ב-1925) ו-'Easy Virtue' ב-1926.

חלק ניכר מעבודתו הטובה ביותר של קווארד נעשתה בשלהי שנות העשרים ובראשית שנות השלושים. הפקות ענק שזכו גם לפופולריות רבה ביותר, כגון האופרטה 'Bitter Sweet' בשנת 1929 והמחזה 'Cavalcade' שהוצג בשנת 1931, שהיה אקסטרווגנטי מאוד ודרש צוות שחקנים גדול, תפאורות גרנדיוזיות ובמה הידראולית ומורכבת, כמו גם קומדיות כמו 'Private Lives' שהציגה ב-1930, ובה כיכב קווארד לצד שותפתו הפופולרית גרטרוד לורנס, והקומדיה השחורה 'Design for Living' שנכתבה עבור אלפרד לנט ולין פונטיין.

קווארד חבר בשנית ללורנס ב-'Tonight at 8:30' ב-1936, סדרה של עשרה מחזות קצרים, כשבכל העלאה שלהם נבחרו והוצגו באקראי שלושה מהם. אחד ממחזות אלו, 'Still Life', הורחב ב-1945 לסרט 'Brief Encounter' של דייוויד לין. בין השנים 1929 ל-1936 הקליט קווארד בחברת HMV כמה משיריו הידועים ביותר. רבים מהם זכו ברבות השנים להוצאה מחודשת. בין להיטיו הפופולריים ביותר של קווארד היו השירים הרומנטיים 'I'll See You Again' ו-'Dear Little Café' והשירים הקומיים 'Mad Dogs and Englishmen' ,'The Stately of England' ו-'(Don't Put Your Daughter on the Stage) Mrs Wortington'.

בעת פריצתה של מלחמת העולם השנייה ב-1939 עבד קווארד קשה מתמיד. בזמן שהמלחמה פרצה הוא עזב את פריז. היה זה פסק זמן שלקח מכתיבה על מנת להופיע בפני החיילים, אולם לאחר זמן מה גמלה ההחלטה בלבו לשוב למלאכת הכתיבה. בצד סיוריו המתוקשרים ביותר שבידרו את כוחות בעלות הברית, הוא גם הועסק בעבודת מודיעין בשירות ריגול החוץ הבריטי MI6. תכופות היה מתוסכל מהביקורת שהוטחה כלפיו בשל אורח חייו הראוותני, כשנדמה היה שהוא חי את חיי החברה הגבוהה בעוד שאנשי הארץ סבלו - במיוחד הדבר התבטא בטיוליו לאמריקה קווארד היה חסר אונים אל מול הביקורת מכיוון שלא יכול היה לגלות כי עבד עבור השירות החשאי.

שירותו החשאי של קווארד החל בשנת 1937 כאשר דיפלומט בריטי בכיר בשם רוברט ונסיטארט החליט לנצל את הראוותנות, התבונה והזיכרון המושלם של קווארד כדי לסייע לרשת מודיעין אנטי-נאצית בלתי רשמית שוונסיטארט הקים באירופה. בשליחותו של ונסיטארט יצא קווארד לסיורים בוורשה, במוסקבה ובהלסינקי, שבמסגרתם שר והופיע בפני קהל ובמקביל אמד את ההשפעה הנאצית בקרב האח"מים שבפניהם הופיע. עם פרוץ המלחמה נשלח קווארד לפריז, שם בילה רבות בחברתם של הדוכס מווינדזור ואשתו ואליס סימפסון שהיו אוהדי הנאצים והיו בגדר סיכון לחזרה לכס המלוכה בבריטניה בחסות הנאצים, אם אלה יכבשו את בריטניה. קווארד הלך למסיבותיהם של בני הזוג, כדי להשגיח עליהם. לאחר פינוי דנקירק יצא קווארד לארצות הברית, שם התלווה לקארי גרנט, שפעל בחשאי בשירות ה-FBI, כדי לאמוד את התחושות בימין ובשמאל האמריקאי ביחס למלחמתה של בריטניה. בימין נכללה קבוצת כוכבי קולנוע, ביניהם ארול פלין שנחשדו באהדה לנאצים והשמאל הושפע מהברית של סטלין והיטלר וחיכה לתבוסת בריטניה. ב-1973 זמן לא רב לפני מותו הודה קווארד, בפני כותב הביוגרפיה שלו, בעברו כמרגל.

ידידו הקרוב, ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת, עודד את הממשלה להעניק לקווארד תואר אבירות בשל מאמציו ב-1942. וינסטון צ'רצ'יל בלם את הדבר, בשל הסתייגותו מסגנון חייו הנוצץ של קווארד.[3]סיבתו הרשמית של צ'רצ'יל היה הטלת קנס של מאתיים לירות שטרלינג בשל עבירות מטבע זר (הוא הוציא 11,000 לירות שטרלינג בטיולו באמריקה). לו הגרמנים היו פולשים לאנגליה היה קווארד עלול להיאסר ולהיהרג בשל הכללתו ב'ספר השחור' שלהם, ביחד עם אישי ציבור נוספים כגון הרברט ג'ורג' ולס, בשל דעותיו הסוציאליסטיות. כמה סבורים, לעומת זאת, כי תואר האבירות נמנע ממנו בשל ההומוסקסואליות שלו. מתיעוד שהתגלה לאחרונה נמצא שקווארד היה ברשימת החיסול של הנאצים בשל שירותו ב-MI6.

קווארד כתב ופרסם כמה שירים פופולריים ביותר במהלך המלחמה, המפורסמים שבהם הם 'London Pride' ו-'Don't Let's Be Beastly to the Germans'. הוא התלונן בפני וינסטון צ'רצ'יל חברו לציור כי הוא חש שאינו עושה די על מנת לתמוך במאמצי המלחמה. צ'רצ'יל הציע להפיק סרט שיתבסס על הקריירה של סרן לורד לואי מאונטבטן. התוצאה הייתה סרט דרמה ימי, 'In Which We Serve', שבו קווארד כתב, כיכב, הלחין את המוזיקה וביים בשיתוף פעולה עם דייוויד לין. הסרט נחל הצלחה משני עבריו של האוקיינוס האטלנטי וקווארד זכה בפרס האוסקר.

בשנות הארבעים כתב קווארד כמה ממחזותיו הטובים ביותר. הפרשנות החברתית 'This Happy Breed' והדרמה הקומית המורכבת והאוטוביוגרפית למחצה 'Present Laughter', שניהם ב-1939, ששולבו מאוחר יותר עם הקומדיה השחורה המוצלחת ביותר 'Blithe Spirit', ב-1941, כשקווארד מככב בעת ובעונה אחת בשלושתם יחד. 'Blithe Spirit' הייתה שובר קופות שהגיעה לשיא הכנסות שלא נשבר עד לשנות השבעים, ועובדה מאוחר יותר לסרט קולנוע שביים דייוויד לין.

במהלך שנות החמישים חלה ירידה חדה בפופולריות שקווארד זכה לה, כאשר מחזות כגון Nude with Violin ,Quadrille, Relative Values ו-South Sea Bubble לא קצרו שבחים רבים מצד הביקורת ולא זכו לאהדת רבה בקרב הקהל. חרף זאת הוא שמר על פרופיל ציבורי גבוה, בהמשיכו לכתוב (ולעתים לככב) בהצלחה מתונה במחזות הווסט אנד, הוא ביצע קברט סולו שנחל הצלחה בלאס וגאס (זמין בתקליטור), ושיחק בסרטים כמו Bunny Lake Is Missing, מסביב לעולם בשמונים יום (1956), Our Man in Havana, Boom! ו-הג'וב האיטלקי.

לאחר שכיכב פעמים מספר בטלוויזיה בשנות החמישים המאוחרות לצד מארי מרטין, עזב קווארד את בריטניה מסיבות מיסוי. בתחילה הוא התיישב בברמודה ואחר כך עבר לג'מייקה, שם בילה את שארית ימיו. מחזהו Waiting in the Wings משנת 1960, עסק במתחולל בבית מרגוע לשחקניות לאחר פרישתן, וסימן נקודת מפנה בפופולריות שלו, קצר תשואות ממבקרים, שהשוו אותו לעבודתו של אנטון צ'כוב. בשנות השישים חלה תחייה בפופולריות שלו, עם מספר הפקות חדשות של מחזותיו משנות העשרים ומספר תסקורות שהללו את המוזיקה; קווארד כינה קאמבק זה בשם "הרנסאנס של אבא".

הפקתו האחרונה של קווארד הייתה Suite in Three Keys משנת 1966, טרילוגיה שהתרחשה בסוויטת בית מלון, בו הוא גילם את התפקיד הראשי כל הטרילוגיה. הטרילוגיה זכתה לתשבחות רבות מהמבקרים והיא מילאה היכלות בבריטניה. קווארד תכנן לככב במחזה זה בברודוויי, אולם לא עלה בידו לנסוע מחמת מחלתו. רק שניים ממחזותיו הועלו בניו יורק, כשהכותרת השתנתה ל-Noel Coward in Two Keys ולתפקיד הראשי נכנס יו קרונין.

בשלב זה סבל קווארד מדלקת מפרקים ומאובדן זיכרון לפרקים, שפגם בעבודתו בסרט ההג'וב האיטלקי, קווארד פרש מהתיאטרון. ב-1970 הוענק לו תואר אבירות והוא מת בג'מייקה במרץ 1973 מדום לב בגיל 73. הוא נטמן שלושה ימים מאוחר יותר בפיירלי היל שבג'מייקה, בראש גבעה המשקיפה על החוף הצפוני של האי. ב-28 במרץ 1984 הסירה המלכה אליזבט את הגולל מעל מצבת זיכרון ב-Poets’ Corner שבמנזר וסטמינסטר.

קווארד כתב מעל חמישים מחזות ואריכי נגן רבים של שירים מקוריים, הוא חיבר תסקורות מבדחות, שירה, מספר כרכים של סיפורים קצרים ואת הרומן Pomp and Circumstance בשנת 1960; כמו כן חיבר שלושה כרכי אוטוביוגרפיה. פרט לכך ראו אור מספר ספרי מוזיקת שירים פרי עטו, יומנים ומכתבים.

קווארד היה צייר נלהב, כרך ובו שיעתוקים של כמה מעבודות האומנות פרי מכחולו ראו אור. תיאטרון נואל קווארד ברחוב סנט מרטין נפתח ב-1 ביוני 2006, לאחר שיפוץ נרחב, עבור הבכורה של אבניו Qבלונדון. התיאטרון פתח את דלתותיו ב-1903 כתיאטרון החדש, ושמו הוסב לתיאטרון אלביי ב-1973. הופעת הבכורה של קווארד בווסט אנד בתיאטרון החדש, הייתה ב-1920

לרכישת כרטיס לחצו כאן

לוח הצגות

הצגות קרובות:
יום ב' 17.12.2018 שעה 20:00