זא'ו אנווי

  • אלכסנדר אוסטרובסקי
  • אוריפידס
  • ש. אנ-סקי
  • ז'אן אנווי
  • אלכסיי ארבוזוב
  • ניקולאי ארדמן
  • יסאק באבל
  • איגור באוארסימה
  • אריק בוגוסיאן
  • פטריק בסון
  • אמיל ברגינסקי
  • ברטולד ברכט
  • יצחק בשביס-זינגר
  • ניקולאי גוגול
  • קרלו גולדוני
  • ויטולד גומברוביץ'
  • גריגורי גורין
  • מקסים גורקי
  • נטליה גינזבורג
  • ז.ק. גרומברג
  • דוד גרוסמן
  • ז'אן דה לה פונטן
  • פייר אוגוסטין דה-בומרשה
  • פיודור דוסטוייבסקי
  • ג'ו דפייטרו
  • ארז דריגס
  • הומרוס
  • ג'פרי הטשר
  • שטפן היים
  • פטריק זיסקינד
  • רועי חן
  • לב טולסטוי
  • דניס טנוביץ'
  • אנה יבלונסקיה
  • ונדיקט ירופייב
  • חנוך  לוין
  • ולדימיר מאיאקובסקי
  • ולרי מוחריאמוב
  • ז.ב. מולייר
  • ברנרד מלמוד
  • מרטין מק-דונה
  • יהושע סובול
  • טום סטופרד
  • סיימון סטיבנס
  • אוגוסט סטרינדברג
  • דניס פונביזין
  • לואיג'י פירנדלו
  • בראד פרייזר
  • בראיין פריל
  • האחים פרסניאקוב
  • מרי צ'ייס
  • אנטון צ'כוב
  • נואל קוארד
  • נועה קולר
  • גור קורן
  • יולי קים
  • יהושע קנז
  • יורם קניוק
  • ג'ון קריאני
  • יסמינה רזה
  • אלדר ריאזנוב
  • יעקב שבתאי
  • ויליאם שייקספיר
  • מאיר שלו
זא'ו אנווי

ז'אן אנווי

ז'אן אנווי נולד בכפר קטן בפרברי בורדו להורים ממוצא באסקי. אביו היה חייט ואמו הייתה מורה למוזיקה שניגנה בכינור בתזמורת הקזינו שעל חוף הים כדי להשלים את הכנסת המשפחה. בהיותו בן שלוש עשרה שנה, כתלמיד בית הספר התיכון שאפטאל בפריז, גילה את נטייתו לתיאטרון. הוא קרא בעניין רב את מחזהו של ז'אן קוקטו "הנשים הנשואות של מגדל אייפל" (1921) ואת מחזהו של ז'אן ז'ירודו "זיגפריד"(1928). חי חיי עוני ומחסור כסטודנט למשפטים בסורבון, אך הפסיק את לימודיו כאשר מצא משרה בתעשיית הפרסומת. שימש כמזכירו של השחקן והבמאי לואי ז'ובה מ-1929 עד 1930. ב- 1931 נשא לאישה את השחקנית מונל ואלנטן שילדה לו את בתו קתרין ב-1934.

ב- 1932 הוצג מחזהו הראשון "חולד ההרים" שלא זכה להצלחה בציבור, אך הוא המשיך לכתוב שרשרת מחזות. הצלחתו הראשונה היה המחזה "נוסע ללא מטען" (1937). דריוס מיו כתב את המוזיקה למחזה זה בצורת סוויטה לכינור לקלרינט ולפסנתר. ב-1938 הייתה לו הצלחה נוספת עם המחזה "נשף הריקודים של הגנבים", בבימויו של אנדרה בארסאק, שימשיך לביים את מחזותיו של ז'אן אנווי במשך 15 השנים הבאות.

מחזהו "אנטיגונה", שבו שיחקה אשתו את התפקיד הראשי, הוצג לראשונה ב-4 בפברואר 1944 בתיאטרון אטלייה בפריז. אם כי לא הביע את דעתו בציבור על שיתוף הפעולה עם הנאצים, או על תנועת ההתנגדות הצרפתית, ז'אן אנווי עשה שימוש במונחים סמליים במחזה זה כדי להביע את הטרגדיה שבה התנסתה צרפת תחת הכיבוש הנאצי. הצגת הבכורה הייתה לכישלון, אך במרוצת הזמן מחזה זה הפך ליצירת המופת שלו.

עם שחרור צרפת ז'אן אנווי צירף את חתימתו לעתירה של אנשי רוח צרפתים רבים שקראו לחנון את רובר בראסילאש שנידון למוות באשמת שיתוף פעולה עם הנאצים. הגנרל דה גול החליט להתעלם מעתירה זו ובראסילאש הוצא להורג.

ב- 1953 ז'אן אנווי התגרש מאשתו, ונשא לאישה את ניקול לאנסון שילדה לו שלושה ילדים. ב-1954 כתב את המחזה "ססיל" בעבור בתו קתרין שהפכה לשחקנית ושיחקה את התפקיד הראשי במחזה זה. הוא כתב גם מחזות היסטוריים ובהם "בקט" (1959), והמשיך לכתוב מחזות בשרשרת. מחזהו האחרון "הטבור" נכתב ב-1981.

ז'אן אנווי משתמש תמיד באותם נושאים: מחאה נגד העושר ונגד בעלי זכויות היתר, דחיית עולם הצביעות והשקר, כיסופים לגן העדן האבוד של הילדות, אהבה נכזבת ומוות. הוא משתמש בסאטירה כדי לתאר את הטרגדיה האנושית, אך שם את הדגש בראש ובראשונה על משחק תיאטראלי משובח. ברבים ממחזותיו הוא מעמיד את הצופה בפני הניגוד הבלתי נמנע בין אידאליזם לבין ריאליזם. האדם כפרט נמצא תמיד במצב של מאבק נגד החברה. באחדים ממחזותיו מושגת פשרה, אך ברבים אחרים הפרט נידון לכישלון מלכתחילה. גיבוריו של אנווי אינם מסוגלים להשתחרר מעברם, ונשארים מקוללים כאסירים של העבר, של מעמדם החברתי ושל אומללותם, וברוב המקרים אין להם מוצא אחר מלבד המוות.

במרוצת חמישים שנה (1932 - 1981) ז'אן אנווי כתב 36 מחזות. יצירתו הספרותית כוללת גם אוסף משלים, סיפורים אחדים, ליברטו למספר אופרות ועיבודים רבים לקולנוע ולטלוויזיה. הוא תרגם מאנגלית מחזות של שייקספיר, של אוסקר ויילד, של יוג'ין או'ניל ושל גרהם גרין ועיבד אותם להצגה בלשון הצרפתית.

יצירות

אנטי (2013)
לרכישת כרטיס לחצו כאן

לוח הצגות

הצגות קרובות:
שבת 15.12.2018 שעה 20:30